במהלך כתיבת פסק דין זה התפרסם באתרים המשפטיים פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים סובול, בזק־רפפורט, ומינץ; עמ"ש 26693–04–13) שדן בנקודה זו – בתוקפו של הסכם ממון של ידועים־בציבור כאשר הצדדים נישאו מאוחר יותר כדמו"י. ביהמ"ש בחן את השאלה אם לנוטריון יש סמכות לאשר את הסכם הממון לפי חוק יחסי ממון כאשר הצדדים לא נמצאים "לפני" הנישואין כדרישת החוק, מאחר שהאפשרות שהם יינשאו בעתיד לא עמדה אז על הפרק. נקבע בפסק הדין כי ההסכם לא יזכה למעמד של הסכם ממון על פי חוק יחסי ממון למרות האימות הנוטריוני. לתקופה שלאחר הנישואין הסכם הממון איננו מחייב, אך לתקופה שלפני הנישואין ההסכם מחייב מכוח דיני החוזים ויש לבחון אותו בהתאם לחוק החוזים.
המקרה שבו עסק פסק הדין עסק בבני־זוג מבוגרים שחיו כידועים־בציבור וערכו הסכם ממון שנשא את הכותרת "הסכם יחסי ממון" שאליו צורף נספח של אימות נוטריון ל"פי סעיף 2 (ג1) לחוק יחסי ממון בין בני־זוג". חמש שנים לאחר מכן הם נישאו כדמו"י. בסעיף 2 (ג) לחוק יחסי ממון נקבע ש"בהסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכול אימות רושם הנישואין לבוא במקום אישור בית המשפט או בית הדין. בשנת 1995 הוסף לחוק סעיף 2 (ג1) לפיו "הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון."
בפסקאות 31–33 לפסק הדין נכתב כי מאחר שחוק יחסי ממון מוגבל רק לבני־זוג נשואים ולא לידועים־בציבור, לפיכך:
"אין הנוטריון מוסמך לאמת הסכם ממון "כאשר הצדדים אינם נופלים מבחינה מעשית, במועד האימות, למשבצת של נישואין. כאשר מדובר בצדדים העומדים ערב נישואיהם, ניתן "למתוח" את הלשון של סעיף 2 (ג1) ולראותם כמי שמצויים על סף המעמד של "בני־זוג", באופן המאפשר לנוטריון לאמת את ההסכם שכרתו כהסכם ממון על־תנאי מתלה, שייכנס לתוקף סמוך לאחר מכן עם התרחשות הנישואין העומדים בפתח... לא כן צדדים שאין להם כל תכנית להינשא בעתיד הנראה לעין. צדדים כאלה אינם נחשבים ל"בני־זוג" כמשמעותם בחוק יחסי ממון, גם אם הם חיים כידועים־בציבור, ואין לנוטריון סמכות לאמת את ההסכם שכרתו כהסכם ממון לפי החוק" (פסקה 31).
תימוכין לעמדה זו מצא ביהמ"ש בסמכות המקבילה שנותן המחוקק לנוטריון ולרושם הנישואין. מלכתחילה הוענקה סמכות לאמת את הסכם הממון קודם הנישואין רק לרושם הנישואין בשל הצורך לחסוך מבני הזוג טרחה או מבוכה הכרוכות בהתייצבות בפני ערכאה שיפוטית ערב נישואיהם לצורך אישור הסכם הממון שהם כרתו. בתיקון מספר 2 לחוק (1995) ניתנה סמכות דומה גם לנוטריון. המסקנה המתבקשת היא: