כפי שכבר ציינו לעיל, לאחר בחינת תוכנו של הסכם הממון בתיק זה שנערך כהסכם ידועים־בציבור, נראה כי לא רק בערבוב תחומים עסקינן כאן אלא אף בסתירה מהותית שישנה בין תוכן ההסכם (בפרט בנושא פקיעת הנישואין והמזונות) לבין הדין האישי וחוק יחסי ממון הכרוך אליו.
מסקנת ביהמ"ש הייתה חד־משמעית: הסכם זה איננו תקף בהתאם לחוק יחסי ממון אלא לפי חוק החוזים, ואשר על כן, אין לו כל תוקף משפטי בוודאי שלא מיום הנישואין ואילך:
"מסקנתנו הינה כי בשעת כריתת ההסכם לא היה ניתן לאשר או לאמת אותו כהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון. אמנם מסקנה זאת כשלעצמה אינה גורעת מתוקף ההסכם בתקופה שקדמה לנישואין, וזאת כהסכם רגיל על פי דיני החוזים הכלליים. אולם בהמשך, מששדרגו הצדדים את הקשר באמצעות נישואין כדת משה וישראל, הביא העדר תוקפו של אימות הנוטריון לשלילת
--- סוף עמוד 24 ---
תוקף ההסכם, לכל הפחות החל ממועד הנישואין ואילך... העדר התוקף בתקופת הנישואין נעוץ בהוראת סעיף 2 לחוק יחסי ממון המתנה את תוקפו של הסכם המסדיר את יחסי הממון שבין בני־זוג נשואים, באישור או באימות ההסכם באחת הדרכים המנויות בסעיף. בהעדר אישור או אימות תקפים, ההסכם עצמו משולל תוקף (עניין כהן, בעמ' 683, 690; עניין זמר, בעמ' 501, 505)." (פסקה 34).
בהמשך דן ביהמ"ש בהיקף הבטלות של ההסכם, דהיינו אם ניתן לפצל את ההסכם לשתי תקופות, זו שלפני הנישואין וזו שלאחריה, כאשר הצדדים לא העלו בדעתם כי החלטה עתידית מצדם להינשא תוביל לפקיעת תוקף ההסכם כאשר הם היו סמוכים ובטוחים כי אימות ההסכם הנוטריוני של הם לא יהיה מוגבל בזמן:
"בית המשפט צריך במצבים אלה לשאול את עצמו שלוש שאלות: האם החוזה ניתן להפרדה לחלקים; האם עילת הבטלות נוגעת רק לאחד מחלקי החוזה; והאם החוזה הנותר לאחר עקירת החלק הבטל אינו שונה באופן מהותי מהחוזה המקורי, כך שעיקר החוזה המקורי נותר בעינו וניתן להניח שהצדדים היו מתקשרים בו גם במתכונתו החלקית. קביעת בטלותו החלקית של החוזה מותנית במתן תשובה חיובית לכל שלוש השאלות" (פסקה 35).
נטייתו של ביהמ"ש הוא שלא להורות על בטלות חלקית, אלא על ביטול גמור:
"הדעת נותנת כי לא היה מקום בנסיבות המקרה להסתפק בבטלות חלקית, נוכח אי־התקיימות התנאי השלישי הדורש שמירה על מהותו ועיקרו של ההסכם. מהות ההסכם שלפנינו הנה הסדרה כוללת של מערכת היחסים הממונית בין הצדדים, בלי הגבלת זמן ובלי תלות בשינויים מאוחרים שיחולו במעמד הקשר. קביעה שיפוטית כיום, לפיה המשטר הרכושי שנקבע בשעתו בהסכם יהיה תקף רק בחמש שנות ההסכם הראשונות, בהן הצדדים חיו בלי נישואין, אך יהיה בטל בכל השנים שלאחר מכן מחמת הנישואין, רחוקה מאוד מההסכם לו כיוונו הצדדים" (שם).