עם זאת מאחר שביהמ"ש מצא פגמים קשים בדבר חוסר תום לב והטעיה של אחד הצדדים, לכן בהצטרפות שני הדברים כאחד הם פסקו לבטל את ההסכם לגמרי, וכך נכתב בדברי הסיכום של פסק הדין:
"מן המקובץ עולה כי ההסכם מיום... לא השתכלל לכדי הסכם תקף. כך בוודאי בהתייחס לתקופת הנישואין של הצדדים, וככל הנראה אף בהתייחס לתקופה הקודמת בה הם חיו כבני־זוג בלי נישואין. בכל מקרה, בהנחה שההסכם עמד בתוקף במהלך תקופת הידועים־בציבור, הרי שהוא בוטל כדין על ידי המערערת מחמת הפרתו היסודית בידי המשיב" (פסקה 45).
כפי שפתחנו, פסק דין זה של ביהמ"ש המחוזי פורסם במהלך כתיבת פסק דין זה והיה לנגד עינינו. באי־כוחם של הצדדים כבר שלחו מכבר את סיכומיהם, יחד עם זאת מצא בא־כוחו של התובע לנכון ליידע אותנו (את שכבר היה ידוע לנו) באמצעות המצאת פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי כהשלמה לסיכומיו. עם קבלת הבקשה ביקשנו את התייחסותם של באי־כוחה של הנתבעת לדברים. בתגובתם (מיום 22/12/13) הם כותבים כי לדעתם אין הנידון דומה לראיה משלושה טעמים: האחד, מאחר שבפסק הדין הנ"ל עברו חמש שנים בין מועד עריכת ההסכם למועד הנישואין, ולכן נקבע כי הצדדים לא צפו פני נישואין. לעומת זאת, בתיק זה הצדדים נישאו לאחר שנה, וכבר במועד עריכת ההסכם הם תכננו להינשא.
--- סוף עמוד 25 ---
שנית, במקרה זה הצדדים כבר התנהלו לפי ההסכם: הנתבעת מכרה את דירתה קבלה 30 אלף דולר מהתובע בהתאם לסעיף 5; בינואר 2004 היא קבלה את זכויותיה בביטוח המנהלים של התובע בהתאם לסעיף 14.
שלישית, אם כדברי התובע שלא מדובר כאן בהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון, כפי שהוא תולה זאת בפסק הדין, אם כן נפלה כל סמכותו של בית הדין לדון בנפקות ההסכם לרבות ביטולו והסמכות בו מסורה לביהמ"ש לענייני משפחה (סעיף 12 לתגובה).
נאמר כעת כי לנקודות אלה כבר התייחסנו בדברינו לעיל. לא משך הזמן שבין מועד עריכת הסכם הממון למועד הנישואין הוא הקובע, אלא אופי ותוכן ההסכם הוא הקובע. באשר למה שכבר בוצע על פי ההסכם, כבר כתבנו את עמדת המשפט העברי לפי דעתנו. נכון הדבר כי רוח הדברים המשתמעת מהפסיקה האזרחית היא ביטול מוחלט של ההסכם כולו גם לתקופה שלפני הנישואין (למרות שבפסק הדין האמור ננקטה זהירות והדבר נותר בצריך עיון ומשום כך צורף שיקול נוסף – הטעיה וחוסר תום לב), מכל מקום ממקורות המשפט העברי נראה בפשטות כי מה שכבר ניתן, גם אם מדובר בזכויות שניתנו לאחר הנישואין, הנתבעת איננה צריכה להחזיר והיא מוחזקת בהם. באשר לשאר הזכויות מכאן ואילך (ממועד תביעת הגירושין), אין לחייב את התובע לשלם לנתבעת.