והנה, לאחר שקבענו כי האישה היא עוברת על דת יהודית עם חשש של זנות וכאמור, בעקבות קשריה עם גבר אחר עוד בהיותה תחת בעלה ובתוך מסגרת הקשר שביניהם, הרי לא יעלה על הדעת שהבעל יתחייב במזונותיה כל ימי חייה לאחר פקיעת הקשר, כאשר כבר תחתיו יצרה קשר שכזה. יש בדבר "אומדנא דמוכח" ו"אנן סהדי".
זאת ועוד, הכוונה העומדת מאחורי סעיף המזונות הוא כי האשה דורשת את ביטחונה הכלכלי אם ייפרדו הצדדים, לאורך חייה ושנותיה. והנה, הבעל טען והאישה הודתה בדיון כי העלימה ממנו כי ברשותה ישנה תכנית חיסכון שבה מפקדים 350,000 ₪. האישה טענה שכסף זה הוא להבטחתה הכלכלית.
--- סוף עמוד 38 ---
והנה, אם נחשב סכום זה לפי 3,500 ₪ לחודש (הסכום שהתחייב הבעל לחודש בהסכם) נמצא כי בסכום זה מסודרת האשה למשך למעלה משמונה שנים. ייתכן מאוד שהבעל לא היה מתחייב לזון את האשה לאחר הפירוד ופקיעת הקשר, לו ידע שיש באמתחתה סכום שכזה. מה עוד שהבעל העביר לאשה כבר 50% מביטוח המנהלים שלו על פי ההסכם וכבר קיבלה זכויות אלו ואחרות.
בעניין ראייתו של חברי הרב ינאי מדברי המהרשד"ם, לדעתי היה אולי מקום לחלק בין המקרה שם למקרה דנן, אולם מכל טעמיו האחרים ומהטעמים שהוספנו נראה כי ההסכם לא ניתן למימוש והרי הוא בטל.
הנה, בשו"ת מהרשד"ם סי' שכז כתב בשאלתו וז"ל:
"אחד מהאנוסות של פורטוגאל נשאת עם רבי אנוס במלכות פורטוגאל ובאותו המלכות יש נימוס מהמלך ומהמלכות מזמנים קדמונים שבכל הנדוניאות אם מעט ואם הרבה תהיינה כשימות הבעל תקח האשה החצי מהנכסים שישאיר אחריו הבעל כמו שנר' מנוסח הנימוס ברור מאוד ועתה מת הבעל בפורטוגאל והאשה לקחה חזקת הנכסים כפי נמוסי המלכות וכפי התנאי שהתנו בשעת הנישואין מסכים לנימוסי המלכות כמו שהוא מבואר בצואה חתום מיד הבעל הנפטר ומיד השופטים מהמדינה והאשה נשארה מוחזקת בנכסים וכו'."
ובתשובתו כתב:
"לע"ד הדין עם האלמנה בשני החלוקת שזכתה בחצי הנכסים שהניח בעלה וגם אם נשאה ונתנה בהן שתטול חצי הריוח אלא שקודם שראיתי לבאר מהיכא תיסק אדעתין לומר שלא זכתה האלמנה בחצי הנכסי' עד שהוצרכו רבני עולם להאריך בזה כי כפי הנראה הדבר היה פשוט מאוד אחר שידוע אפי' לתנוקו' שכל דיני הנישואין הם נדונים ע"פ המנהג וכל הנושא אשה סתם נושא אותה אדעתא לקיים מנהג מקומו וכמ"ש הרמב"ם פ' כ"ג מהלכות אישות וז"ל הנושא אשה סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה כו' עד וכל הדברים האלה וכיוצא בהם מנהג המדינה עיקר גדול ועל פיו דנין והוא שיהיה המנהג פשוט בכל המדינה והרשב"א כתב בתשובה דסתמו כפרושו במקום שנהגו ודברים אלו נקראים לשון הדיוט והטור א"ה העתיק לשון הרמב"ם וסתם כדבריו וכ"כ הריב"ש בתשובה והוא דבר כ"כ פשוט וכו'."