ובהמשך תשובתו כתב:
"אלא שנראה לע"ד שכל אלו הפקפוקים הבל המה ואין בהם ממש אחר שהבעל נפטר במקום שנשא אותה ובמקום שהתנה התנאי הנז' דבשלמא אם אחר שנישאו היו באים הבעל ואשתו לטורקיאה והיו עושים נישואין כדת משה וישראל היינו יכולים לומר שכל מה שנעשה מקודם לכן בטל והימים הראשונים יפלו דאין לה אלא מנה ק"ק ומה שחידש לה בנישואין השניים שנעשו כדת אבל עכשו שנפטר הבעל במקום הנישואין הראשונים כבר זכתה שם האשה בחצי הנכסים מצד מנהג ונימוס המלכות וגם מכוח התנאי שהתנו ביניהם כי לא יעלה על הדעת לבטל עתה הזכות שזכתה שם כבר דלא מבעיא אם תפשה והיא מוחזקת בהם אלא אפי' אם הייתה צריכה להוציא מן היורשים היינו מוציאים כיוון שתכף בשעת פטירת הבעל נפלו הנכסים בחזקתה דאל"כ לא שבקת חיי לכל בני האנוסים שבאו משם ונשאו ונתנו אלו עם אלו יחזרו עתה לתבוע אלו מאלו הזכיות והשעבודין שנעשו שם שלא כדין תורה ע"פ מנהג מקומם הא ודאי פשיטא שאינו עולה בדעת אלא על מה שנעש' שם נאמ' מה דעב' עבר מכאן ואילך חושבנא."
--- סוף עמוד 39 ---
והנה, המקרה בתשובת המהרשד"ם עוסק בבני־זוג שברצונם היו חפצים להינשא בחופה וקידושין אלא משום ההכרח ובשל היותם אנוסים, לא עשו כן. ומשום כך, אף שנישאו בנישואין קתוליים על דעת החוק הקתולי, מכל מקום לו היו נישאים לאחר מכן בטורקיה כדת משה וישראל היה בזה אומדן שמבטלים הם את הסכמתם הקודמת לנהוג על פי החוק הקתולי. אולם במקרה דנן עסוקים אנו בבני־זוג יהודים במדינת ישראל שבידם היה להינשא בחופה וקידושין ובכל זאת בחרו מרצונם החופשי להתקשר יחדיו כידועים־בציבור בהסכם חוזי. ואף אמנם שכעבור שנה נישאו כדת משה וישראל עדיין אין אומדנא שביטלו את הסכמם הקודם, מה עוד שלאחר נישואיהם, ביצע הבעל שני סעיפים חשובים מההסכם. כאמור מטעמים אחרים סבור אני כחברי שההסכם בטל, ולו מחמת הספק.
לסיכום: אני מסכים לדברי חברי ומטעמו שאין להוציא ממוחזקות האשה את מה שכבר קיבלה מהבעל, ולו מחמת הספק.
הרב שניאור פרדס
נקדים ונאמר כי תיק זה אינו עוסק בתביעת גירושין עם הכרוך לה כתביעות המובאות לפתחו של בית הדין דבר יום ביומו. זו תביעה של בני־זוג שניהלו מערכת של חיי אישות שלא כדמו"י עם משק בית משותף, עם התחייבויות ממוניות לניהול חייהם במסגרת זו ואף לאחר פירוק מסגרת זו, וכל זאת קודם שנישאו הצדדים כדמו"י, וכל ההסכמות האלו מעוגנות בהסכם בכתב, והצדדים אף אישרו הסכם זה בפני עו"ד ובפני נוטריון, ולאחר זמן הצדדים נישאו כדמו"י, ועתה מונחת בפנינו תביעת גירושין של הבעל שאליה כרך הסכם זה, ועתה יש להכריע בטענת חוסר סמכות שהועלתה ע"י האשה וב"כ בסיכומי הצדדים בתביעת הגירושין ובהסכם זה ובהתחייבויות הממוניות הכתובות בו וכמובן בחיובים שחלו על הצדדים אחר שנישאו.