(ד) התייחסות בית המשפט ליתר עילות התביעה
51. לבסוף יש להידרש לטענת המערערים, ולפיה בית המשפט המחוזי נמנע מהכרעה בעילות תביעה נוספות שהביאו לפתחו. גם טענה זו אין בידי לקבל. נקודת המוצא היא "כי בית המשפט אינו חייב להידרש לכל 'תג ותג' מטענות הצדדים [...] לא אחת – והדברים נאמרים על דרך הכלל – מעלים בעלי דין מקבץ רחב של טענות, מהן רלבנטיות ומהן לא, בתקוה שאם לא 'תתפוס' טענה אחת, תצלח דרכה של אחרת. על כן אין בית המשפט חייב להידרש לכל טענה" (בע"מ 1491/16 פלונית נ' פלוני, פסקה ט (14.4.2016)). בענייננו, העילות הנוספות שעליהן מדובר הן עילות כלליות. מן הצד הדיוני, הן אוחזות מקום שולי בכתב הבקשה, והדיון בבית המשפט המחוזי לא התמקד בהן. מן הצד המהותי, מדובר בעילות רחבות היקף, שתחולתן הקונקרטית מושפעת באופן טבעי מן ההכרעה בעילה הנקודתית – והעיקרית – שנדונה, לפי חוק הגנת הצרכן. משכך, אני סבור כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי רק משום שלא דן בעילות אלו.
סוף דבר
52. הגעתי אפוא למסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, לפני המערערים עמד קושי ראייתי להוכיח שעניינם אינו עניין פרטי, אלא התנהלות מעוולת של נטוויז'ן. ככלל, וגם בנדון שלפנינו, על בית המשפט להתחשב בקושי ראייתי זה. יחד עם זאת, אין מנוס מן המסקנה שבנדון דידן, לא עברו המערערים את המשוכה הראייתית שניצבה לפניהם בשלב אישור הבקשה לתובענה כייצוגית, בפרט בנוגע לעצם קיומה של קבוצת נפגעים, ולהתאמת עניינם לבירור במסגרת של תובענה ייצוגית.
אציע אפוא לחברַי כי נדחה את הערעור, ונחייב את המערערים לשאת בהוצאותיה של נטוויז'ן בערעור זה, בסך של 30,000 ₪.
ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' אלרון:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נעם סולברג.
ניתן היום, כ"ב באלול התשע"ח (2.9.2018).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט