זה המקום להוסיף את המובן מאליו כי ראוי היה להשתדל להימנע מלהיקלע לטעות כגון זו שנפלה פה במסמכי המכרזים, שכן שגגה מהסוג האמור עלולה להוביל בכח, או בפועל לפגיעה בשוויון בין המציעים, ולכאורה אף לתכססנות פסולה ופוסלת. דומה איפוא כי זה המקום לשוב ולהדגיש את החשיבות שבבדיקה קפדנית של נוסח מסמכי המכרזים עוד קודם לפרסומם, שכן כל טעות וסתירה במסמכי המכרז עלולה להיות מקור לתקלות וקשיים רבים (ראו: עע"מ 303/12 מטיילי קרית שמונה בע"מ נ' עיריית צפת, [פורסם בנבו] פיסקה 26 (03.07.2012); בר"מ 2205/14 סנא נ' ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (02.04.2014)).
המקרה שלפנינו מוכיח, שהנוסח הקלוקל גרם לכאורה לדחיית מציע אחר (שאיננו בפנינו) וביקש אף הוא להגיש את הצעותיו לאחר השעה 11:00 ונדחה (השוו: עניין מתן, בפיסקה ד' לפסק דינו של חברי, השופט א' רובינשטיין (כתארו אז); עע"מ 5408/12 ברק 555 בע"מ נ' מגלקום תקשורת מחשבים בע"מ [פורסם בנבו] (14.02.2013), בפיסקה 26 לפסק דינו של חברי, השופט א' שהם (להלן: עניין ברק 555)).
26. על פניו נראה איפוא כי הפגיעה הנ"ל בשוויון בין המציעים שביקשו להגיש את הצעותיהם לאחר השעה 11:00, בשילוב עם הפגם של פתיחת תיבת המכרזים טרם שהגיע המועד האחרון להגשת ההצעות (לשיטת וועדת המכרזים) עלולה היתה להוביל למסקנה כי יש להורות על ביטולם של המכרזים (השוו: עניין מור, בפיסקה 28 וההפניות שם), ואם כך היתה מחליטה ועדת המכרזים המשרדית גם לא הייתי מציע להתערב.
עם זאת, סעד של ביטול מכרז בדיעבד הינו מרחיק לכת, וככלל אין נקיטה בו רצויה (עיינו: ע"א 5035/98 משה"ב חברה לשיכון בנין ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 11 (2002); ע"א 6283/94 "מנורה" איזי אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נא(1) 21, 26 (1995)). יתר על כן, דומה כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו עשויות להצדיק מסקנה כי ההכרזה על בטלותם של המכרזים, או העברת הזכיה בהם למערערות (שהיו מציעות יחידות) – היתה מובילה לנזקים העולים על התועלת שעשויה היתה לצמוח מהמשך קיום המכרזים (השוו: בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו(2) 793 (1992); עע"מ 2339/12 שוחט ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא [פורסם בנבו] (19.08.2013); עע"מ 8409/09 חופרי השרון בע"מ נ' א.י.ל. סלע (1991) בע"מ [פורסם בנבו] (24.05.2010)).