27. מספר נימוקים תומכים במסקנה הנ"ל לענין המכרזים שבפנינו:
ראשית, האישור שניתן למשיבה 2 להגיש את הצעותיה היה בנסיבות בגדר סמכויות הרשות, ולא סתר את עקרון השוויון בין המציעים. לכך יש להוסיף את העובדה כי כבר בעת ההכרעה בבקשה לעיכוב הביצוע – השטחים, מושא המכרזים, נמסרו, כאמור, למשיבה 2 והוצאו צווי התחלת עבודה, וכי בעת הדיון שנערך בפנינו – הצדדים ציינו כי מימוש תוצאות המכרזים נמצא כבר בשלב מתקדם ביותר. בנסיבות אלו – שינוי תוצאות המכרזים, או הכרזה בדיעבד על בטלות המכרזים נראה לא מוצדק ולא מידתי, מה גם שעסקינן בפגם שמקורו בעורך המכרז, ולא בפגם שמקורו במציע – המשיבה 2 (ראו: עניין ברק 555). בהקשר זה יצוין עוד כי עובדת קיומו של מציע נוסף שרצה להגיש את הצעותיו למכרזים לפני השעה 12:00 ואולם לא התאפשר לו לעשות כן – כלל לא הועלתה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד, שכן נראה כי משרד הבינוי והשיכון, ציין עובדה זו לראשונה רק בשלב הבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה במסגרת הערעור.
שנית, מהתנהלותו של המציע, אשר לא התאפשר לו להגיש את הצעותיו לאחר השעה 11:00 עולה כי הוא עצמו סבר שהוא איחר את המועד האחרון להגשת ההצעות. לפיכך דומה כי על אף התנהלותו הפסולה של משרד הבינוי והשיכון במכלול – בפועל לא נפגע אינטרס ההסתמכות של אותו מציע. מובן כי אין בכך כדי להכשיר את התנהלותה של הרשות, הצריכה להיות אמונה על שמירת השוויון בין המציעים כולם, ואולם דומה כי יש בכך כדי להפחית מעוצמת הפגיעה – במידה שיכולה לאשר, ולו בדוחק, את קיומם של המכרזים במתכונת שבה בוצעו, ואת תוצאותיהם.
28. העולה מן המקובץ מלמד שהסעד העיקרי המבוקש על-ידי המערערות – דינו להידחות, וכך אני מציע שנורה. יחד עם זאת רשלנותו של משרד הבינוי והשיכון בהתנהלותו במכלול עשויה להוליד למערערות עילות ותרופות אחרות: הן יכולות להגיש תובענה מינהלית לפיצויים כנגד משרד הבינוי והשיכון ובלבד שתצלחנה להוכיח כי התקיים קשר סיבתי בין שלילת הזכיה מהן והרווח שהיה קם להן לוּ זכו במכרזים לבין הטעות שבפרסומים השונים של המועד האחרון להגשת ההצעות, והכל בהתחשב גם בעובדה שההצעות נפתחו טרם המועד האחרון שנקצב ולוּ על פי שיטת המשיב 1.
אתגר זה הוא קשה, בין היתר בהתחשב גם בכך שלשיטת המערערות הצעותיהן היו יחידות. ראו: עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרוייקטים בע"מ, פ"ד נט(2) 145 (2004) ועיינו: ד"ר אורן שבת העתירה המינהלית והסעדים במכרזים ציבוריים עמ' 619-569 (2017). לחלופין ולמצער – הן יכולות לתבוע "פיצויים שליליים" מהמשיב 1 בגין התנהלות שלא בתום לב ובדרך מקובלת מצידו. מובן כי טענות כל הצדדים בהקשר לשתי העילות הנ"ל שמורות להם, ואולם רצוי כי טרם שיפתח הליך חדש – הצדדים ידברו ביניהם כדי לנסות ולמצוא הסדר מתון וסביר במכלול משום דרכי שלום.