592. ב"כ הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח את אחריותם של הנתבעת 3 (המול של הספר ומפעילת אתר האינטרנט של מכללת הרצוג) ושל נתבעת 4 (השותפה להוצאה לאור של הספר), ובסיכומיו לא התייחס באופן מדוקדק לאחריותם המשפטית; וזאת פרט לאמירה כוללנית וסתמית, ולכן, הטענה הדיונית של הנתבעים היא כי בכך זנח התובע את אחריותם (סעיפים 282-283).
593. לגוף העניין, טוענים ב"כ הנתבעים את הטענה הבאה (סעיף 284):
"הנתבעים 3-4, שהינם גופים אקדמיים מובהקים, נהגו באופן סביר ומקובל, באמות המידה הראויות כמו"לים אקדמיים. דומה כי התובע צירפם לתובענה זו לצורכי 'כיס עמוק' ופרסום בלבד, ובאופן בלתי ראוי. במהלך שמיעת התיק התובע בקושי מצא לנכון לחקור בנושא זה, ואף בסיכומיו זנח את הוכחת אחריותם, וכנראה לא בכדי והדבר מדבר בעד עצמו".
594. לטענת הנתבעים, גם אם ייקבע שהנתבעים 1 ו-2 הפרו את הזכות המוסרית של התובע, עדיין אין בכך כדי להטיל אחריות על הנתבעים 3 ו-4, שפעלו כנדרש וכראוי ובתום לב מובהק (סעיף 285), כאשר הפירוט לכך הינו זה (סעיף 286):
--- סוף עמוד 116 ---
"פעולות הנתבעת 3 והנתבע 4 נעשו בהתאם לכל נוהל ומנהג מקובלים בהתקשרות שבין חוקר-מחבר לבין גוף אקדמי העוסק בהוצאה לאור של פרסומים אקדמיים מובהק, במובחן מפרסומים בעלי אופי כלכלי ומסחרי, שתכליתן שונה במהותה. לפיכך, הם, כשלעצמם, פעלו בכל הזהירות הנדרשת, כאמור, באמות מידה סבירות ומקובלות ומילאו אחר חובתם, הן כמו"ל והן כגוף אקדמי, כמתבקש על פי נורמות אקדמיות ועל פי כל דין".
595. מעבר לכך, ובהתייחסות לפעולות מסוימות שכן עשתה הנתבעת 3, העלו ב"כ הנתבעים את הטענות הבאות (סעיף 287; ההדגשה והקו במקור): "למעלה מן הצריך והדרוש, הנתבעת 3 מצאה לנכון להוסיף הבהרות ותיקונים באתר האינטרנט שלה. בהבהרות אלו הקפידה הנתבעת 3, למעלה מן הצריך, ליתן קרדיט מעל ומעבר לצורך לתובע בשל רגישותו המיוחדת. ואולם, יודגש כי אין ולא היה בהבהרות אלה כדי להוות כל הודאה ו/או נטילת אחריות היות ולדידה של הנתבעת 3 פעלו הנתבעים 1-2 כדין ובהתאם לחוק. הבהרות אלו, לפנים משורת הדין, מנועות [כנראה צ"ל: מונעות], חלילה, כל הטעייה ו/או בלבול מכל סוג שהוא ודין התובענה כנגד הנתבעת 3 להידחות בהעדר כל אחריות".
ט.28 הסעדים המבוקשים על ידי התובע מופרכים
596. בפתיחת פרק זה, טוענים ב"כ הנתבעים כי מאחר ופרסו בהרחבה בסיכומים את טענותיהם בעניין העדר האחריות, אין מקום לדון בשאלת הנזק והפיצוי (סעיף 288 רישא).