586. בהקשר זה מציינים ב"כ הנתבעים כי התובע בחקירתו נשאל האם מישהו הפסיק איתו את המו"מ בגלל הספר והוא השיב כי אף אחד לא הזכיר את עניין הספר של הרמב"ן (סעיף 270).
587. כנגד טענת באות כוח התובע, המתבססות על מאמרו של יהודה טרופר – משיבים הנתבעים כי מדובר בביקורת לגיטימית שפורסמה בעיתון. בכל מקרה אם מדובר בפגיעה, היה על התובע לזמנו לעדות, ומשלא עשה כן יש להסיק את המסקנות המתבקשות. בכל מקרה הוסיפו הנתבעים כי
--- סוף עמוד 115 ---
גם חוקרים אחרים מתחו ביקורת על מהדורת הכתר הלוקה בחוסר שקיפות, ללא קשר לספרם של הנתבעים (סעיף 271).
588. טענה נוספת בפי ב"כ הנתבעים, כנגד עילת המוניטין של התובע: הוא פירסם מאמר מדעי אחרון לפני 30 שנה, ומאז לא פירסם מאמרים מדעיים אקדמיים (להוציא ההקדמות לכרכי הכתר, שאינם נחשבים למאמרים "שפיטים") ואף לא הרצה בכינוסים בינלאומיים של חוקרים, ולכן, מסקנת ב"כ הנתבעים היא כי "המוניטין האישי עצמו דולל, על פי מבחני הפסיקה הידועים, על כל המשתמע מכך" (סעיף 272 סיפא). כתימוכין לקו זה של טיעון, מציינים ב"כ הנתבעים כי התובע לא העיד שום איש אקדמיה המומחה לתמוך בטענותיו של התובע כי המוניטין שלו נפגע בשל הוצאת ספרם של הנתבעים; נסיונו של התובע להציג עדותו עצמו כעדות מומחה – אינה מסייעת לו, ולשיטת ב"כ הנתבעים היא מבליטה את הסובייקטיביות של טענותיו (סעיף 273).
589. לעומת זאת, הטענות של הנתבעים עצמם נתמכו בעדות של שני עדים מומחים, שכבר הוזכרו לעיל, פרופ' אביעד הכהן ופרופ' משה בר-אשר, שאת עמדתם יש לקבל (סעיף 274).
590. מבחינה משפטית, טענת הנתבעים היא כי ביחס לעוולת הגזל יש להתייחס לאותו מעשה של הפרת זכות יוצרים מוסרית, אשר בגינו בחר התובע לעתור לקבלת פיצוי סטטוטורי במקום פיצוי ריאלי. לשיטת ב"כ הנתבעים, פיצוי בגין עוולה זו של גזל, בנוסף לפיצוי הסטטוטורי לפי דיני זכויות יוצרים, יגרום לפסיקת כפל פיצוי שאינו מוצדק (סעיף 275). ולכן, "נשמטת גם נשמטת הקרקע מתחת לתביעת התובע לקבלת פיצוי נוסף בגין קיומו, כביכול, של פגיעה במוניטין, שיסודותיה לא הוכחו במקרה דנן" (סעיף 276; הקו במקור).
591. בסעיפים 277-281 מתייחסים ב"כ הנתבעים, באופן פרטני ל"ראיות" של התובע לאופן הפגיעה במוניטין שלו, וזאת תוך התייחסות לעדותו של פרופ' עופר וכן לציטוטים מן הספר.
ט.27 העדר אחריות הנתבעים 3 ו-4 להפרה הנטענת והמוכחשת