--- סוף עמוד 114 ---
581. מאחר והתובע אישר כי לא חיבר דבר בעניין פירוש הרמב"ן ותוספותיו, לכן, סבורים הנתבעים כי התובע לא "יצר", לא תיקן בעצמו את נוסח פירוש הרמב"ן באופן אישי, ולכן אינו "בעל שמועה" או בעל "חידוש", ועל כן "בהעדר כל יצירה מקורית של התובע בתחום זה הרי אין לו 'אמירה' ולפיכך התובע אינו נכנס גם לגדר 'אומר דבר בשם אומרו'" (סעיף 262 לסיכומי הנתבעים).
582. וכך מסיימים ב"כ הנתבעים, עורכי הדין גלעד קורינאלדי וטליה גרינשטיין את הדיון בפרק על המשפט העברי (סעיף 263; ההדגשות במקור):
"די באמור, על כל האופנים הנזכרים לעיל כי פרופ' כהן הנכבד, נשוא העניין שבפנינו, נוסח הרמב"ן על התורה, אינו יוצר ואינו בעל יצירה בהתאם למקורות המשפט העברי וממילא אין תחולה של הזכות המוסרית בהתאם למשפט העברי. משכך, לסיכום: הרי שאין התובע 'מקור' ואין לו גם 'זכות' מכוח מקורות משפט העברי, וזאת בקליפת אגוז, כאמור ולמעלה מן הצריך והדרוש והדברים נכתבו, בין היתר, לכבוד בית המשפט הנכבד והיושב בדין, שכידוע לו מומחיות רבה וחיבה יתירה לתחום המשפט העברי ויישומו במשפט הכללי".
ט.26 אין ולא הייתה כל פגיעה במוניטין של התובע וטענה זו גם לא הוכחה
583. בפתח פרק זה מבחינים ב"כ הנתבעים ביחס לטענת התובע כי המוניטין שלו נפגע, בשני סוגי מוניטין: מוניטין אישי של התובע; ומוניטין מוסדי של מקראות גדולות הכתר השייך לאוניברסיטת בר אילן שהיא בכלת הזכויות הכלכליות. מוניטין זה האחרון אינו שייך לתובע באופן אישי. בהקשר זה, חוזרים ומדגישים ב"כ הנתבעים כי האוניברסיטה לא ראתה בעבודת הנתבעים כל הפרה או פגיעה (סעיף 265).
584. לעניין המוניטין האישי של התובע, חוזרים ב"כ הנתבעים על טענתם כי הוא הודה שטרם פירסם כל פרסום מדעי בנושא תוספות הרמב"ן, ומכאן, לשיטתם, שהוא לא קנה כל מוניטין אישי בנושא פירוש הרמב"ן על התורה ועל כן יש לדחות עילה זו שבכתב התביעה, על הסף (סעיף 266). יתרה מזו, ב"כ הנתבעים מצביעים על כך שהתובע התחייב בפני קוראיו עוד בשנת 1977 שיפרסם מבוא בסוגיית פירוש הרמב"ן אך לא עשה זאת במשך 21 שנה. לפיכך, לדברי ב"כ הנתבעים, "השיהוי הממושך של התובע בפרסום מדעי בסוגיית תוספות הרמב"ן היא הפגיעה במוניטין שלו במו ידיו" (סעיף 267).
585. במישור הראייתי, טענת הנתבעים היא כי התובע לא הביא כל ראיה פוזיטיבית להוכחת טענתו, לפיה הספר שכתבו הנתבעים פגע בפועל במוניטין שלו. הוא לא הוכיח נזק ממון, הוא לא הצביע על קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לבין יסודות העבודה (סעיפים 268-269).