603. אשר לשיקול הראשון – היקף ההפרה ומניין ההפרות – עמדת ב"כ הנתבעים היא שככל שנגרמה הפרה, מדובר בהפרה בודדת. לשיטת ב"כ הנתבעים, אין לקבל את עמדת התובע כאילו מדובר על הפרת זכויות התובע בכל אחד ואחד מחמשת חומשי התורה, "שכן לא בוצעה העתקה שיטתית של כלל מרכיבי כל החומש. עסקינן בפירוש אחד לתורה – פירוש הרמב"ן בלבד. מאחר ואין ההדרת נוסח פירוש הרמב"ן במק"ג הכתר בבחינת יצירה, הרי שאין למנות הפירוש בכל חומש וחומש כיצירה נפרדת. אם וככל שבית המשפט יכיר בנוסח פירוש הרמב"ן כיצירה נפרדת, הרי שיש למנות הפרה בודדת אחת בלבד" (סעיפים 294-295; הקו במקור).
604. אשר לטענת התובע כי יש שתי דרכים שבהן הופרו זכויותיו: הספר והאתר במרשתת, תשובת הנתבעים היא כי האתר אינו עומד בפני עצמו אלא הוא השלמה של הספר וכי האתר מיועד ליודעי ח"ן בודדים – חוקרים מובהקים המבקשים להיעזר בקובצי העבודה ולבקר את הכרעותיהם של המחברים, ולכן, אין מקום לטעון להפרה מלאכותית כפולה (סעיף 297).
605. לטענת ב"כ הנתבעים, הנתבעים עשו שימוש רק בתקליטור 2005, ולא במהדורה המודפסת. אכן, לאחר הופעת הכרכים המודפסים בוצעו מספר שינויים קלים, אך לקביעת הנוסח של הספר שימש רק תקליטור 2005. משהתובע לא הוכיח כי היה שימוש עצמאי ונפרד של הנתבעים בכרכים המודפסים, לצורך קביעת הנוסח של הרמב"ן בספרם של הנתבעים, אין הוא זכאי לפיצויים נפרדים, על פי הפסיקה (סעיף 298).
606. גם הניסיון של ב"כ התובע לפרק את מקראות גדולות הכתר ליחידות משנה, שכל אחת מהן מזכה את התובע בפיצוי עצמאי ונפרד, מסווג בעיני ב"כ הנתבעים כניסיון מלאכותי שלא תואם את סעיף 56(ג) לחוק הקובע כי הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים נחשבים כהפרה אחת. לשיטת הנתבעים, גם אם ייקבע שנוסח פירוש הרמב"ן על התורה במקראות גדולות הכתר ייחשב כיצירה, כי אז מדובר "ביצירה אחת בלבד המזכה בפיצוי סטטוטורי אחד בלבד. לא ניתן לפרק אותו ליחידות משנה של חמישה כרכים ולהפוך כל יחידת משנה ליצירה נפרדת המזכה בפיצוי נפרד ועצמאי" (סעיף 299 סיפא; הקו במקור).
607. אשר לשיקול השני – משך ההפרה – מציינים ב"כ הנתבעים כי הם תיקנו את תוכן האתר של מכללת הרצוג שלושה חודשים לאחר פרסום חיבורם, ברגע שנודע להם כי התובע חש עצמו נפגע,
--- סוף עמוד 118 ---
וזאת בטרם הגשת תובענה זו. לכן, הנתבעים דאגו להקטנת משך ההפרה (המוכחשת על ידם) על כל המשתמע מכך (סעיף 300).