608. השיקול השלישי שאותו הזכירו באות כוח התובע בסיכומיהן – טיב הקשר בין התובע ובין כל אחד מהנתבעים 1 ו-2 – תוך התייחסות לתצהירו של התובע כי הפגיעה בו התעצמה נוכח ההיכרות המוקדמת בינו לבין הנתבעים והעובדה שקיבלו ממנו חלק לא מבוטל מניסיונם ומהשכלתם, זוכה למענה זה מצד ב"כ הנתבעים: "מצג ותמונה זו לא רק שאינם נכונים אלא יש בהם עיוות חריף בלשון המעטה ומדובר בטענה מופרכת. התובע נאלץ להודות בחקירתו..., לאחר התערבות בית המשפט, כי הנתבע 2 בסך הכל למד קורס אחד בלבד אצלו בנושא שאיננו קשור לפרשנות ימי הביניים" (סעיף 302).
609. אשר לנתבע 1, מוסבר כי הוא לא למד ככל אצל התובע, וסיים דוקטורט בהצטיינות באוניברסיטה העברית ב ירושלים. הוא הגיע למפעל הכתר כמומחה בעל ניסיון בההדרה לאחר שההדיר את המסורה הבבלית לתורה בעבודת הדוקטורט שלו. בהמשך מפורט נסיונו של הנתבע בתחום זה (סעיף 303), ומעמדו כעובד הבכיר ביותר במפעל הכתר (סעיף 304 רישא). נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי פרופ' עופר לא קיבל הכשרה מיוחדת מהתובע לצורך עבודת ההדרה; אכן, נמסר לידו קובץ הנחיות המציג את שיטות הסימון הנהוגות במפעל הכתר ונהלי העבודה של התובע, אך אין בכך משום קבלת ניסיון מאת התובע (סעיף 304).
610. השיקול הרביעי – תום לבם של הנתבעים. כנגד טענות התובע כאילו הנתבעים פעלו בחוסר תום לב וכי זילזלו בתובע במכוון, מכחישים ב"כ הנתבעים טענה זו (סעיף 306).
611. ככל שמדובר ב"חומרת ההפרה" חוזרים ב"כ הנתבעים על הטענה כי התובע אינו מחבר עצמאי, שהרי הפירוש נכתב על ידי הרמב"ן, וכי התובע מתייחס רק לעבודות העריכה וההדרה שבוצעו במפעל הכתר, כלומר: הכרעת הנוסח במקום שנפלה בו מחלוקת בין כתבי היד, פיסוק הטקסט, ציון מראה המקומות ועוד עזרי נוסח חשובים פחות כגון פתיחת ראשי תיבות וקיצורים (סעיף 307).
612. כנגד טענת התובע כי השימוש שעשו הנתבעים היה שימוש מסחרי, עונים ב"כ הנתבעים כי אין ולא צמח כל רווח כלכלי לנתבעים; מדובר בהשקעות והוצאות מרובות במחקר שהביא ליצירת חיבור אקדמי מובהק. בעניין זה מסתמכים הנתבעים על תצהירו של עו"ד הרלינג, בדבר מכירת 223 ספרים בתקבול של כ-15,000 ₪ מול הוצאות שהיו עשרות מונים על סכום זה, כאשר נתונים אלה לא נסתרו על ידי התובע (סעיפים 309-310). מודגש כי מדובר בהוצאות להפקת הספר (גרפיקה, נייר, דפוס, שיווק ומכירות) המגיע לעשרות או מאות אלפי ₪, ודומה כי לא צמח למי מהנתבעים רווח כלכלי כלשהו (סעיף 311). לטענת הנתבעים, "אין המדובר ב- best seller או בספר שנכתב לשם הפקת רווח כלכלי כי אם ביצירה אקדמית מחקרית גרידא" (סעיף 312).