722. בהתייחסותן לטענות הנתבעים כאילו עשו שימוש רק בתקליטור 2005, ולא במהדורה המודפסת, מציינות באות כוח התובע כי טענה זו נסתרה במהלך המשפט פעמים רבות; לעומת זאת הוכחו הדברים הבאים (סעיף 94 לסיכומי התשובה של התובע; הקו במקור):
"א. נוסח התקליטור שיקף את נוסח המהדורה המודפסת בכרכי בראשית ושמות של מק"ג הכתר שכבר יצאו לפני שהנתבעים החלו בעבודתם.
ב. על בסיס קטע מתוך התקליטור ששיקף את נוסח המהדורה המודפסת יצרו הנתבעים מנגנון העתקה מתוחכם של נוסח המהדורה המודפסת והמקוונת בכללותו.
ג. לגבי מקומות מסוימים הוכח כי הנתבעים עשו שימוש ישיר במהדורה המודפסת, ונתבע 1 אף הודה בכך בחקירתו [...].
ד. הנתבעים מביאים את המהדורה המודפסת כפריט ברשימה הביבליוגרפית שלהם, ובכך מודים בשימוש שעשו בה בספרם. עצם הפרת הזכויות במהדורה המודפסת – אותה הוכיח התובע בהליך זה – היא הנדרשת לענייננו והתובע אינו צריך להוכיח 'שימוש עצמאי' על ידי הנתבעים".
י.20 היקף הפיצוי הסטטוטורי המקובל בגין פגיעה בזכויות מוסריות
723. בתחילת הדיון בנושא זה מציינות ב"כ התובע כי הן הצביעו על מגמה הולכת וגוברת בבית המשפט בשנים האחרונות בדבר פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק בסכומים משמעותיים כנגד מפרי זכויות יוצרים וזכויות מוסריות; כאשר לעומת זאת, הנתבעים, אשר כלשון באות כוח התובע, "אין בכוחם לסתור את המצב המשפטי הנתון" מביאים פסקי דין נגדיים, אשר לפי ניתוח ב"כ התובע, חלקם אינם רלבנטיים וחלקם עוסקים בעניין נקודתי בשל טעות בתום לב או בשל נסיבות מיוחדות. על כל פנים, הנסיבות באותן פסקי דין "שונות כרחוק מזרח ממערב מהנסיבות בענייננו, בהן מדובר בהפרות אדירות היקף. לפיכך אין לפס"ד אלה כל תחולה וממילא אין בהם כדי לסתור את מגמת הפסיקה לקביעת פיצויים סטטוטוריים בסכומים גבוהים בגין הפרות נרחבות יותר, כגון ההפרה דכאן" (סעיף 95 סיפא).
--- סוף עמוד 143 ---
724. טענות נתבעים, כאילו התובע לא הוכיח נזק, אינן רלוונטיות, לשיטת ב"כ התובע, "שהרי בגין הפגיעה בזכויות המוסריות נתבעים פיצויים ללא הוכחת נזק, אלא היא גם ממילא אינה נכונה שהרי למעלה מן הדרוש, הוכיחה התובע נזקים כמפורט בין היתר בס' 225-232 לסיכומיו" (סעיף 96 לתשובת התובע).
י.21 הפגיעה במוניטין התובע
725. בפרק זה, מתארות באות כוח התובע את טענתן בדבר פגיעה במוניטין של מרשם על קצה המזלג באופן הבא (סעיף 97): "... שהנתבעים מתנסחים ויוצרים מצגים ויזואליים (בעיקר בעמ' 10 בספרם ובאתר המפר) כאילו התקינו טקסט מילולי ועזרי טקסט משופרים לעומת אלו שביצירת כהן, בעוד שבטקסט המילולי – השינויים נוצרו בעיקרם כתוצאה משיטת ההכרעה האוטומטית שנקבעה ע"י הנתבעים ללא בקרה איכותית, כחלק ממנגנון ההעתקה המסווה, ובעזרי הטקסט – השינויים נוצרו בעיקרם כתוצאה מאילוצי הדפסה ומ'התאמות' שנצרכו בעקבות השינויים בטקסט המילולי. פגיעה נוספת במוניטין היא בכך, שהנתבעים – בספר שעניינו המרכזי איתור תוספות פירוש ודיון בהם – העלימו כליל את העובדה שיצירת כהן אותה העתיקו כוללת סימון תוספות על פי שיטתו המדעית של כהן, ואת העובדה שכהן היה הראשון לאתר ולסמן קטעי תוספת מסוימים אותם הציגו (בעמ' 9 בספרם ובדש הספר) כקטעים שנחשפו על ידם לראשונה...".