738. על כל פנים, ב"כ התובע מציינות כי התובע פרופ' כהן הוא "מומחה, מהגדולים בימינו, לנוסח המקרא ולכתבי היד של ימי הביניים", ולכן, לשיטתם הוא המומחה המתאים ביותר ליתן חוות דעת בעניינים שבמומחיות המתעוררות בתיק. כמו כן מוזכר פסק דין שבו הכירו בנסיבות בהן המומחה הוא האדם הנושא באחריות לאירועים נשוא התביעה (סעיף 107 סיפא).
739. הנתבעים ציינו כי הספר זכה לאחרונה בפרס יצחק בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, לשנת תשע"ז. בעניין זה יש לתובע טענה דיונית כי מדובר בטענה עובדתית נוספת שלא הובאה ולא הוכחה במהלך ההליך ועל כן יש למוחקה מן הסיכומים. כמוכן לא הוצגו הנתונים אודות התשלום הכספי שקיבלו הנתבעים במסגרת הפרס, דבר שהינו הכנסה נוספת, שהניב להם הספר המפר. כמו כן נמנעה מן התובע אפשרות לחקור אותם בח"נ על משמעות הגשה לספר לפרס, וזאת כאשר מתקיים הליך משפטי. כמו כן לא יכלו לחקור את הנתבעים על משמעות הפרס מבחינת הפגיעה במוניטין וגזל המוניטין של התובע (סעיף 108).
740. מאחר והנתבעים חזרו על "המעשה החמור של אביעד הכהן שציטט לראשונה בחקירתו מסמך שבו מאמר של כב' השופט" וזאת כאשר הדבר לא נכלל בתצהירו ולא הוצג במהלך עדותו. לטענת באות כוח התובע, בהעדר הזדמנות לבחון את המאמר ואת טענות פרופ' אביעד הכהן ביחס אליו, ולחקור אותו חקירה נגדית על עדותו בהתבסס על המאמר, אין, לשיטתן, ליתן משקל לעדותו בנקודה זו (סעיף 109).
741. בהתייחסותן לטענת הסעדים המניעתיים המבוקשים בתביעה, טוענות באות כוח התובע כי מדובר בסעדים קבועים ולא בסעדים זמניים, ועל כן אין מקום לטיעוני הנתבעים מתחום הסעדים הזמניים, ולא מובן מדוע הן נדרשות לטענות בעניין מאזן הנוחות או המידתיות. לדברי באות כוח התובע, טענות אלה אינן רלבנטיות במסגרת התביעה העיקרית, אשר מתבררת בראיות של ממש, בניגוד להליך זמני שלפניו יש ראיות לכאוריות בלבד (סעיף 110).
742. מול טענת "חוסר הסמכות" שהעלו הנתבעים – עמדת באות כוח התובע הן כי מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים ודי בכך כדי לדחותה. על כל פנים, לשיטתן, בית המשפט אינו נדרש להכריע בהכרעה אקדמית אלא "הכרעה משפטית לפיה במסגרת חיבורם האקדמי הפרו הנתבעים זכויות מוסריות של התובע – להווי ברור ההבדל העצום בין שני אלה. כשם שתביעה העוסקת בהפרת זכויות יוצרים בציור אינה הופכת את ביהמ"ש הדן בה לפוסק בענייני אמנות, כך תביעה העוסקת בהפרת זכויות יוצרים במחקר האקדמי, אינה הופכת את ביהמ"ש לפוסק בעניינים אקדמיים. ביהמ"ש הנכבד אינו נדרש להכריע באיכותו האקדמית של מחקר הנתבעים תוספות הרמב"ן, אלא בהפרות שבוצעו במסגרתו!" (סעיף 111 סיפא; הקו במקור).