765. לענייננו רלבנטיות שניים מהתיאוריות. תיאוריית העבודה מתוארת במילים אלה (ויסמן, קניין כללי, סעיף 1.4, עמ' 18-19; ההדגשה הוספה על ידי):
"תיאוריית העבודה גורסת כי לאדם זכות טבעית בפרי עמלו, וההכרה בזכות זו היא המונחת ביסוד הקניין הפרטי. הוגי הדעות שפיתחו רעיון זה אמרו כי מכיוון שלכל אדם זכות על גופו זכאי האדם אף למלאכת כפיו, וכאשר מלאכת כפיו מניבה נכס הופך העבד להיות בעל הנכס המגבש את פרי העבודה. לכך הוסיפו את הסייג שכזאת תהיה התוצאה כאשר העבודה הושקעה בנכס שלא היה בבעלות הזולת אלא נחלת הכלל, כאשר משקיע העבודה אינו נוטל לעצמו מפרי עבודתו מעבר למה שנחוץ לשימושו, וכשנותר די לצורכיהם של אחרים. לראיית פרי עמלו של האדם כקניינו גם היבט פסיכולוגי. האדם חש כלפי נכס מוחשי שהשיג בעמל כפיו, או כלפי יצירה רוחנית שהוא הגה אותה, כאילו הם 'שלו', כאילו הפכו להיות חלק מאישיותו".
766. ובהמשך, לאחר שמזכיר פרופ' ויסמן את הביקורת שנמתחה על תיאוריה זו, הוא אומר כי התיאוריה האמורה "נותנת אותותיה עד היום בדיני הקניין. למשל, ההכרה בקניין הרוחני, כמו זכות יוצרים של מחבר יצירה, או זכות הפטנט של ממציא, מתבססת, בין השאר על ההנחה בדבר זכותו הטבעית של יוצר לפרי עבודתו" (שם, בעמ' 19; ההדגשות הוספו).
767. תיאוריה נוספת שמעלה פרופ' ויסמן כבסיס עיוני לקניין הפרטי, היא: "תיאוריית ההגנה על חירויות האדם", אשר אודותיה כותב פרופ' ויסמן בספרו את הדברים הבאים (ויסמן, קניין כללי, סעיף 1.5, עמ' 20):
"תיאוריה זו גורסת כי רצון לעשייה בנכסים היא דרך לביטוי אישיותו של האדם, וכי ההגנה על רצון זה, על דרך של כיבוד הזכות בנכסים שביחס אליהם הביע האדם את רצונו, היא למעשה הגנה על אישיותו וחירויותיו. חירות השליטה בנכסים היא העושה אדם חופשי; אדם התלוי ברכוש שלאחר יש שליטה בו לא יוכל לחיות בחירות.
ביטוי בדין לגישה זו ניתן למצוא בנטייה לכלול את ההגנה על הקניין בין חירויות היסוד של האדם המנויים בחוקותיהם של עמים".
768. בהערה 3 (שם) מפנה המחבר לסעיפים 3 ו-8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
769. בניתוח המשפטי של הקניין הרוחני, מדגיש פרופ' ויסמן את ההבדל בין הזכות בחפץ לבין הזכות ביצירה, באומרו את הדברים הבאים (ויסמן, קניין כללי, סעיף 3.148, עמ' 354-355):
"אמנם, הקניינים הרוחניים באים לידי ביטוי באמצעים מוחשיים, כגון הבד שעליו צוירה תמונה, או נייר התווים שעליו חוברה מנגינה, ואולם, אין לזהות את הביטוי המוחשי של הקניין הרוחני עם הקניין הרוחני עצמי, שהוא ישות