'...המחוקק לא התעלם ממשמעות היקף השימוש ותכליתו בעיצוב הזכות; שימושים מסוימים בנסיבות מסוימות הוצאו מתחום הגנת זכויות היוצרים מסיבות של מדיניות ציבורית. ואולם, הכשרתם של אלה אפשרית רק במסגרת החריגים לזכות' (דברי השופט מלץ בפרשת גבע בעמ' 269...).
סבורני שדי בחריגים אלה שבחוק כדי להבטיח את חופש המחקר האקדמי על-אף זכות היוצרים של קימרון בטקסט המפוענח. דוגמה לחריג כזה הוא זה הקבוע בסעיף 2(1) לחוק:
2. (1) רואין זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשיתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים: בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות יוצרים: –
(I) כל טפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה או תמצית עתונאית;".
"הפרת זכות יוצרים
--- סוף עמוד 195 ---
מכאן, שחוקר שיבוא לחקור את הטקסט המפוענח או את דרך יצירתו למטרות הנזכרות בסעיף, יהיה זכאי להתגונן בטענה שטיפולו ביצירה היה 'טיפול הוגן'.
כמו כן יעמדו לו, כפי שנראה בהמשך, גם טענות הגנה אחרות. המסקנה היא שאין בטעמים אלה שבפי המערערים כדי לשלול את זכות היוצרים של קימרון בטקסט המפוענח."
955. מאז מתן פסק הדין בפרשת קימרון, נחקק, כאמור, חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, והוא הסדיר את השימוש ההוגן למטרות אקדמיות (נושא שהיה קבוע בסעיף 2(1) לחוק, כפי שצוטט לעיל בפסקה הקודמת), בסעיף 19 לחוק החדש, שכותרת השוליים שלו היא: "שימוש הוגן", ואשר זה לשונו:
"(א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:
(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש;
(3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
(ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן."
956. מאחר ואין מחלוקת כי בתיק שלנו עוסקים אנו ב"זכות המוסרית", מתעוררת השאלה האם כאשר מדובר בכתיבה מדעית או בההדרה של כתבי יד או הוצאה לאור של מגילות גנוזות, חלים אותם הכללים של דיני "הזכות המוסרית", במסגרת דיני זכויות היוצרים.
957. גם לכך נזקק בית המשפט העליון בפרשת קימרון. ראיתי לנכון להביא את מלוא הדיון בנושא זה, לרבות האסמכתאות מן המשפט העברי, שחלקן כבר הוזכרו לעיל.