1263. ב"כ הנתבעים טענו, כי היה צריך להביא בעד את כותב המאמר (ראה: פיסקה 587 לעיל), ועל כך השיבו ב"כ התובע כי אין צורך בכך, שכן המאמר מדבר בעד עצמו, וממנו עולה הפגיעה הקשה במוניטין של התובע (ראה" פיסקאות 727-728, והציטוטים מסיכומי התשובה, המובאים, שם).
1264. טענה נוספת של הנתבעים, היא כי המאמר של טרופר בעיתון הוא ביקורת לגיטימית (ראה: פיסקה 587 לעיל).
1265. עיינתי במאמר של יהודה טרופר, שבסופו נכתב כי הוא "רב בית הספר היסודי בקיבוץ שדה אליהו, מרצה במכללת שאנן ודוקטורנט באוניברסיטת חיפה". המאמר פורסם במוסף שבת של העיתון מקור ראשון, ביום י טבת תשע"ד (13.12.2013).
1266. במהלך הדיונים ובסיכומים, נאמר כי כותב המאמר מונה כמפקח הראשי על לימודי תנ"ך במשרד החינוך, ויש לו מה לומר על המהדורה שהתלמידים יידרשו ללמוד על פיה. לטענת התובע, מאחר וטרופר נחשף לספר, מסקנתו היא שמהדורת הכתר פגומה, ויש חשש כי הוא לא ימליץ לתלמידים להשתמש במהדורת הכתר, ובכך ייפגע שמו והמוניטין של התובע.
1267. עיון מדוקדק במאמר (אף שיש לזכור כי קוראי מוסף שבת של מקור ראשון, אינם קוראים כל אות המאמרים מעין אלה; רובם מרפרפים ורואים את הכותרת הראשית ואולי את כותרות המשנה), מגלה כי במאמר לא נזכר כלל שמו של התובע. כבר כאן ניתן להפסיק ולומר: כיצד יכול פלוני לטעון על פגיעה במוניטין שלו אם שמו לא הוזכר במאמר. יתרה מזו, אם, לשיטת התובע,
--- סוף עמוד 244 ---
איזכור מהדורת הכתר, ללא איזכור שמו, הוא פגיעה בקרדיט שלו, היה על התובע להפנות חיציו אלה כלפי טרופר.
1268. על כל פנים, המאמר של טרופר התמקד בחידושו של הספר, דהיינו: התוספות. שמו הקצר של המאמר הוא: "בעל התוספות". כותרת המשנה לאחר מכן היא: "עלייתו של רמב"ן לארץ ישראל גרמה לו לראות דברים שרואים מכאן והוא חזר ותיקן את פירושו לתורה. מחקר חדש מדייק את כתביו וחושף את תהליך הכתיבה". בגוף המאמר, יש סקירה של הספר, כאשר בטור השני יש כותרת משנה "פרשנות ברגליים", ובטור השלישי כותרת המשנה היא "התמקדות בתוכן". בחלק האחרון של המאמר באמצע הטור הרביעי והאחרון של המאמר, כותרת המשנה היא "מה הלאה?", ושם מוזכרת מהדורת הכתר, בהקשר זה:
"ישנן שלוש הוצאות נפוצות של פירוש הרמב"ן: מהדורת הרב שעוועל, מהדורת "הכתר" ומהדורת "מכון ירושלים", ושלושתן לוקות בחסר במעט או בהרבה. הראשונה סומנו רק 33 תוספות, בשתי האחרונות סומנו רבות מהתוספות המתועדות במכתבים, אך לא 170 התוספות שנחשפו לאחרונה. בעיה קשה ונרחבת יותר היא חוסר הדיוק בנוסח הפירוש, שעליו לא אוכל להרחיב את הדיבור במסגרת זו. מהדורת "הכתר" היא המדויקת ביותר, ועל כן היא משמשת מהדורת הבסיס ונקודת המוצא בספר הנדון, אך גם בה נפלו טעויות.