1249. הדיון בנושא זה – יהיה קצר יחסית.
1250. הנתבעים הגישו תצהיר של סמנכ"ל המכללה, עו"ד יהושע הרלינג, ובו פירוט ההכנסות וההוצאות של הספר (כולל נספחים מפורטים), והוא גם נחקר על כך בחקירה נגדית, שבה לא התערער אף לא נתון אחד.
1251. התמונה היא ברורה: מול עלות של תשלומים להוצאות, כגון: נייר, דפוס, עורך לשוני ועורך המפתחות, העלות היא כ-90,000 ₪, וההכנסות, היו טיפין טיפין, ולא הגיעו לכדי
20,000 ₪.
1252. מכאן, שמדובר בהפסד של 70,000 ₪, ולא רווח .
1253. לעניין היוקרה המדעים הנטענת, הרי לאור כל מה שנאמר עד עתה, הקרדיט המדעי (והפעם אני מדבר על הנתבעים), הוא בזיהוי התוספות לרמב"ן ופירושיהם, ולא לעניין השוואת הנוסח שבחרו, מול נוסח הרמב"ן של מהדורת הכתר (שהיבט זה של הספר אינו המרכזי שבו), ולכן, אין כל עילה לתובע לטעון כי הנתבעים הפיקו רווח אקדמי על חשבונו, לא כל שכן, שהוכרה רק עילת אי מתן הקרדיט המלא לתובע (פרק יט לעיל), ולא הוכרה עילת הסילוף (פרק כ לעיל).
1254. מכאן, שגם עילה זו – נדחית.
כד. עילות התביעה של פגיעה במוניטין וגזל
כד.1 כללי
1255. עילה זו מניחה כי הנתבים פגעו במוניטין של התובע וגזלו אותו
1256. גם כאן, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעים, והתוצאה היא – דחיית העילה, כפי שאנמק.
1257. יש לי ספק, האם היה לתובע מוניטין, בתחום פירוש הרמב"ן, במסגרת מקראות גדולות הכתר.
--- סוף עמוד 243 ---
1258. אין חולק כי פרופ' מנחם כהן לא כתב מאמר כלשהו על פירוש הרמב"ן.
1259. מומחיותו, כך נטען על ידי באות כוחו, הוא מעצם פרסום הרמב"ן במהדורת מקראות גדולת הכתר. אך, אם זה נכון, פרופ' כהן מומחה – באותה מידה – גם ביחס לפרשנים האחרים, ולתרגומים.
1260. בכל מקרה, קשה לקבל כי דווקא פירוש הרמב"ן, במסגרת מקראות גדולות הכתר, הוא "מפעל חייו המדעי", כנטען בסעיף 48 לכתב התביעה (מובא בפיסקה 66 לעיל).
1261. לא הוכח כלל ועיקר, ולא כל שכן שלא הובא בעניין זה כל עד חיצוני (כפי שטענו, בצדק, ב"כ הנתבעים), מה היה המוניטין של התובע, ערב פרסום הספר, מהו המוניטין שלו ביום, והאם – בהנחה שהייתה הפחתה במוניטין – יש קשר סיבתי ביו מעשיהם או מחדליהם של הנתבעים, לבין ההפחתה במוניטין.
כד.2 ניתוח המאמר של יהודה טרופר
1262. לטענת התובע, מאמרו של יהודה טרופר, ב"מקור ראשון", שהובא בנספח מב לתצהירו של התובע, והוסבר בסיכומים של התובע (ראה: פיסקה 313 לעיל), ובתשובה של ב"כ התובע (ראה: פיסקאות 727-728 לעיל), הוא ראייה לפגיעה במוניטין של התובע.