כז.1 צו מניעה קבוע
1308. בעתירה למתן צו מניעה קבוע, דורש התובע כי יינתן צו האוסר להפיץ את הספר או למכור אותו וכן צו האוסר על המכללה להמשיך ולקיים באתר שלה את החומר הקשור לספר.
1309. הנתבעים טוענים כי מאחר והתובע לא ביקש צו מניעה כזה, בתחילת ההליכים (כנראה, ביודעו שלא יקבלו), אין לתת לו צו כזה מספר שנים אחרי שהספר יצא לאור.
1310. התובע ענה כי אין דין זהה לצו זמני בתחילת ההליכים, כאשר התמונה לא ברורה, כדין צו קבוע בתום ההליך, שבו בית המשפט כבר השתכנע שהתובע צודק.
1311. לאור השיקולים שפורטו בפרק כב, לעניין ההיקף, המשך, והעוצמה של ההפרות, ולאור הזמן שחלף, והעובדה כי עיקר המכירות כבר בוצעו, אין הצדקה למתן צו כזה, יחס לספר.
1312. לא כל שכן, שאין מקום ליתן צו מניעה כנגד האתר במכללה, לאחר שהוא תיקן את ההפרה, ביחס לקרדיט של התובע, וכיום – וליתר דיוק, מאז ינואר 2014 – האתר פועל כדין, ואין להפעיל כלפיו כל סעד שהוא.
כז.2 צו עשה קבוע
1313. על פי אמות המידה דלעיל, אין הצדקה ליתן צו עשה קבוע המורה לנתבעים להסיר את הספר מן החנויות.
1314. ככל שמדובר באתר, לבטח אין מקום ליתן כלפיו צו עשה להסירו, כאשר הוא פועל כדין.
כז.3 צו למתן חשבונות ונתונים
1315. החשבונות והנתונים הכספיים, ניתנו, במסגרת תצהירו של עו"ד הרלינג, לכן, אין יותר משמעות לעתירה לסעד זה.
1316. כפי שהסברתי לעיל, לספר לא היו רווחים, אלא הפסדים של כ-70,000 ₪ (ראה פיסקה 1252 לעיל).
--- סוף עמוד 249 ---
כז.4 פיצויים
1317. התובע, עתר לפיצוי סטטוטורי של 100,000 ₪ לכל הפרה הוא ערך חשבון לפי כל ספר בנפרד, ולפי חשבונו יש לפצותו בגין 2 הפרות של זכותו המוסרית: זכות לקרדיט, וזכות לשלמות יצירתו. הכלת הסכומים היא גבוהה ורק לצורכי אגרה הועמד הפיצוי על סך של 800,000 ₪ (סעיף 61 לכתב התביעה, המצוטט בפיסקה 71 לעיל).
1318. לאחר ששקלתי טענות אלה, הגעתי למסקנה כי יש לראות בכל מקראות גדולות הכתר יצירה אחת, ובאתר יצירה שנייה, נפרדת.
1319. מאחר הוכחה רק עילה אחת של אי מתן קרדיט מלא, הסכום המרבי הסטטוטורי הוא 200,000 ₪.
1320. ב"כ הצדדים טענו, זה בכה וזה בכה, על מגמות הפסיקה בדבר שיעור הפיצוי הכספי שיש לחייב נתבעים בתביעות בגין הפרת זכות מוסרית, ככל שהדבר נוגע לתביעות שבהן לא הובאו ראיות ספציפיות, והשאלה שעמדה לדיון הייתה האם לילך על פי הפיצוי הסטטוטורי, ומתי לסטות ממנו. בנוסף לפסיקה שהובאה על ידי הצדדים, ראיתי לנכון להזכיר שני פסקי דין נוספים: ת"א (תל אביב) 22917/03 לב שמעון נ' נהרות משלוחות רפטינג בע"מ (2004), שבו דן השופט מנחם קליין בשאלות אלה, כולל התייחסות למשפט העברי, וקובע כי יש להתחשב במצבו הנפשי של המפר, דהיינו: להחמיר פחות עם מפר תמים [כגון: הנתבעים שבפניי], ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון. ואכן, ממש לאחרונה, קיבלה השופטת אביגיל כהן, מבית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעור היוצרים והעלתה באופן משמעותי את הפיצוי בגין פגיעה בזכות מוסרית, בהעלמת שם היוצר (ובאותה פרשה המפר טען כי הוא המחבר הראשון, וטענתו לא התקבלה, על פי הראיות), תוך הסבר מפורט בדבר הצורך בנסיבות אלה לקבוע רף פיצוי משמעותי (ע"א (ת"א) 17422-03-18 עו"ד יניב רפאלי נ' עו"ד יעקב בטש (2018). מכלל הן, במקרה הנדון, ניתן ללמוד על הלאו, בתיק זה.