279. ב"כ התובע מוצאות מקומות נוספים בספר בהם היה מקום – או חובה לשיטתן – להזכיר את פרופ' כהן, בפרק של "תפוצת ספרים ותוספות בימי הביניים" (סעיף 82 לסיכומים), ובהתייחסות לרש"י ולתוספותיו, שם מוזכר המלומד פנקובר שכתב מאמר אחד בנושא, מול כהן שהקדיש לרש"י 13 עמודים במבוא למהדורה וארבע פסקאות בהקדמה ליחזקאל (סעיף 83 לסיכומי התובע).
--- סוף עמוד 61 ---
280. דוגמא ל"הפליה" בין כותבי מהדורות קודמות של הרמב"ן או כותבי מאמרים על הרמב"ן המוזכרים בשמם, לבין כהן התובע, מובאת על ידי באות כוח התובע בסיכומיהן, כאשר הן מתייחסות למקום שבו דנים הנתבעים במקראות גדולות הכתר, ואז שמו של כהן – נפקד (כמוסבר בסעיף 84 לסיכומי התובע; הקווים במקור):
"בראש עמ' 87 לספר המפר, דנים נתבעים 1-2 בכ"י מינכן ובהתייחסות חוקרים אליו וכותבים: 'שטיינשניידר תיאר את שני החלקים כאחד בקטלוג שערך... כהנא וסבתו דנו ברשימת התוספות והשתקפותה בכתב היד ולא הבחינו בין שני חלקיו. מפעל 'מקראות גדולות הכתר' בחן את כתבי היד של רמב"ן והחליט להעמיד כנוסח היסוד של פירוש רמב"ן לתורה את כתב יד מינכן על שני חלקיו'. בפנינו דוגמה מובהקת להעלמת כהן – בעוד באותו הקשר ממש נוקבים הנתבעים בשמותיהם של שלושה חוקרים, בכל הקשור לתובע – מציינים הנתבעים רק את שם המפעל ונמנעים מלציין את שמו של התובע! בעדותו הודה עופר שזו הייתה החלטה מכוונת ועקרונית: 'ש. ... אתה אומר זה לא השמטה או שגגה בטעות, זו בחירה מכוונת של מילים להגיד במפעל מקראות גדולות הכתר; ת. נכון'... הנה בפנינו הוכחה נוספת – מפי הנתבעים עצמם להעלמה המכוונת של כהן!".
(וראה גם סעיף 87 לסיכומי התובע, שבו מעלות ב"כ התובע תמיהה זו: "מדוע זכו החוקרים האחרים לאזכור שמם, ודווקא מקומו של התובע נפקד ממנה? אין לעופר הסבר").
281. כאשר ניסה פרופ' עופר להסביר כי לא התייחס למקראות גדולות הכתר, כי טרם יצאו הספרים, טוענות באות כוח התובע כי דברים אלה אינם נכונים [הנוסח שבחרו ב"כ התובע לנקוט הוא חריף יותר: "מדובר בשקר ברור, פשוטו כמשמעו!"], "שהרי כבר בתחילת 2010 הייתה בידי עופר הגרסה המקוונת של הכתר, שבה כבר היו סימונים של כל התוספות בכל התורה! מדובר בכמעט שנתיים לפני ההדפסה של טיוטת הספר, ושלוש וחצי שנים לפני הדפסת הספר! (יוער בהקשר זה כי בגרסה המקוונת של הכתר, ניתן בשאילתה פשוטה לקבל את כל המקומות של התוספות, כולל חלוקה לתוספות הרמב"ן עצמו ולתוספות לא מזוהות, בתוך דקות ספורות). 'נימוק' נוסף שנתן עופר בעדותו לאי הכללת כהן הוא הסיסמא האהובה של הנתבעים בדבר 'חופש מדעי' – התירוץ הנקוט ביד הנתבעים להצדיק כל העתקה וגזילה מיצירתו של התובע" (סעיף 85 סיפא לסיכומי התובע).