382. השיקול השביעי המוזכר בסיכומי התובע, הוא "חומרת ההפרה" (פרק לב).
383. לטענת ב"כ התובע, כל הנסיבות המתוארות בסיכומים, בכתבי הטענות ובתצהירים של התובע, מצביעות על הפרה חמורה מאד של זכויותיו של פרופ' כהן, כאשר לעניין זה מוזכר היקף ההפרה הנרחב, הפרת זכותו של פרופ' כהן לשלמות יצירתו ולקבלת קרדיט ראוי, כאשר הנתבעים הכירו את התובע ואת מפעלו והכירו את החשיבות הרבה שהתובע מייחס למפעלו, לשלמותו ולדיוקו (סעיף 245).
384. התובע טוען בסיכומיו, כי בכל פעם שהעתיקו הנתבעים קטעים מתקליטור הכתר, "קפצה" לעיניהם הודעת האזהרה האומרת: "לחיצה על אישור מעידה כי הינך מודע בעת העתקה למגבלות השימוש בחומר המועתק שקיבלת על עצמך בהסכם ההרשאה". לאור זאת, טענת התובע היא כי, "עדיין הנתבעים התעלמו מהודעה זו ובחרו במודע, במכוון ובמזיד להמשיך בהעתקה האסורה" (סעיף 246; הקו במקור).
385. וכך מסיימות ב"כ התובע את הפרק האמור בסיכומיהן (סעיף 247; הקו במקור):
"עוד יודגש, כי מעולם ועד היום – לא תיקנו הנתבעים את הפרותיהם ולא טרחו להביע כל התנצלות בפני פרופ' כהן על הפגיעה העצומה בזכויותיו וברגשותיו. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי לתשובה וחרטה נודעת משמעות חשובה מאוד בקביעת הדין במשפט, במיוחד במשפט העברי (ראה דיון נרחב בת"פ (י-ם) 2003/06 מדינת ישראל נ' פלוני, החל מסעיף 312 ואילך). הנתבעים ובמיוחד עופר ויעקבס נמנעו מלהביע חרטה ונמנעו מתיקון העוולה. כשם שרשאי בית המשפט להקל עם נתבע שהביע חרטה ותיקן את העוול לפני פסק הדין, כך ראוי שיחמיר עם נתבע שלא עושה כן. למעשה, הנתבעים הוסיפו חטא על פשע שעה שבמהלך ההליך המשפטי עצמו פעלו להעצמת הפגיעה הקשה בכהן ובמוניטין שלו, כגון באמצעות היוזמה לקיום דיון בסנט של אוניברסיטת בר אילן בשאלה האם מקראות גדולות הוא מהדורה מדעית ...".
386. השיקול האחרון המוזכר בסיכומי התובע, בפרק לג, הוא "השיקול בדבר הרווח שצמח לנתבעים בשל ההפרה, להערכת בית המשפט".
387. ב"כ התובע מציינות כי הספר נמכר באופן מסחרי בחנויות הספרים ובאתרי האינטרנט של הנתבעים 3 ו-4, וזאת "למטרת השאת רווחים וגריפת מוניטין לנתבעים". לטענת התובע, "בנוסף
--- סוף עמוד 83 ---
לרווח הממוני הישיר, הפיקו עופר ויעקבס רווח ויוקרה מקצועיים מן ההפרות של חשבונו של התובע, שכן השימוש האסור והמטעה שעשו בפרי מפעלו הייחודי והחדשני בתחום ההדרת הפירושים, מסייע בידם לנכס לעצמם מעמד כחוקרים המובילים והחדשניים של פירוש הרמב"ן בתחום זה, כפי שניכר, למשל, במהלך הכנס המפר. הנתבעים הרוויחו מגזל המוניטין החמור, הן בהעתקת הטקסט באופן שנחזה כעבודה עצמאית והן בהעתקת עזרי הטקסט באופן שנחזה אף הוא כעבודה עצמאית" (סעיף 248).