376. בסיכומי התובע מוזכר כי נתבעים 1-2 הינם חוקרי התנ"ך, כאשר פרופ' עופר הינו ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן ואף הועסק, בין היתר, במפעל מקראות גדולות הכתר, בראשות פרופ' כהן, וכי ד"ר יעקבס חוקר תנ"ך, המשמש מרצה אף הוא במחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר אילן. בנוסף לכך, מוזכר כי נתבעים 2-3 הינם מוציאים לאור של הספר (סעיף 238).
377. לאור נתונים אלה, טוענים באות כוח התובע, כדלקמן (סעיף 239):
"מתוקף עיסוקם של הנתבעים אין ולא יכול להיות ספק שהנתבעים מכירים היטב את החובה לקבל רשות לעשות שימוש ביצירות של אחר וחשוב מכך – שלא לפגום בשלמות היצירות וליתן קרדיט ראוי והולם בגין השימוש, כל שכן שעה שנעשה שימוש כה נרחב ביצירות כפי שעשו הנתבעים ביצירותיו של התובע. כמובן שישנה גם משמעות רבה לכך שנתבעים 3 ו-4 עוסקים בהוצאת ספרים ולכן ההקפדה שלהם הייתה צריכה להיות רבה".
378. שיקול נוסף – שישי במספר – עוסק בתום הלב של הנתבעים (וכלשון באות כוח התובע, בכותרת של פרק לא לסיכומיהן – "או ליתר דיוק: חוסר תום ליבם של הנתבעים").
379. לטענת באות כוח התובע, הוכח לאורך ההליך כי הנתבעים פעלו, לכל אורך הדרך, בחוסר תום לב רבתי, וזאת הן בהפרת זכויות התובע והן בהתנהלותם בקביעה זו. הן מפנות לתצהיר התובע ולסיכומיהן ומדגישות במיוחד את יסוד הכוונה של הנתבעים לפגוע בפרופ' כהן, "להקטינו ולגמד את פועלו מחד, ולהעצים ולרומם את עצמם מאידך" (סעיף 240 סיפא לסיכומי התובע).
380. בהקשר זה, מזכירות באות כוח התובע כי יש לתת משקל מיוחד לכך שאין זו הפעם הראשונה בה הפרו הנתבעים את זכויותיו של התובע (כפי שהוזכר בסיכומים לעיל; ראה פיסקאות 316-320 לעיל). לטענת התובע, "עובדה זו מוכיחה את זלזולם של הנתבעים בתובע ובזכויותיו
--- סוף עמוד 82 ---
ומוכיחה כי הנתבעים אינם בוחלים באמצעים על מנת לפגוע בתובע" (סעיף 241 סיפא; ההדגשות במקור).
381. לטענת ב"כ התובע, בהתאם להלכה הפסוקה (המובאת בפסקי הדין המוזכרים בפסקאות 243-244 לסיכומים), הפרה נוספת של זכויות היוצרים על ידי נתבע, "משליכה באופן ישיר על תום ליבו – וליתר דיוק על חוסר תום ליבם של הנתבעים, והיא משמשת להוכחה כי הנתבעים אינם פועלים בתום לב, אינם מכבדים זכויות יוצרים, ואף מהווה בסיס לקביעה כי עסקינן במפרים סדרתיים. דברים אלה, תומכים בקביעת סכום הפיצויים הסטטוטוריים על הצד הגבוה" (סעיף 242. הקווים במקור).