גניבה בידי מנהל – הרקע העובדתי וקביעות בית המשפט המחוזי
288. בבית המשפט המחוזי לא נחלקו הצדדים כי סכומי כסף משמעותיים (34,279,000 שקל) נמשכו מן החברות בקבוצת פויכטונגר תעשיות, הועברו לחשבונות קדי, מיאב ובסט בית (להלן: חשבונות ההלוואה) ושימשו בעיקר לשם כיסוי ההלוואה שניתנה כאמור למיאב ובסט בית על-ידי בנק הפועלים לצורך רכישת מניות משב. כזכור, הלוואה זו ניתנה בערבותם האישית של גבעוני והבי. בבית המשפט לא נחלקו הצדדים גם באשר לעובדה שמשיכות הכספים הללו לא זכו לאישורים הנדרשים, ובכלל זה לא קיבלו את אישור אסיפת בעלי המניות, אישור הדירקטוריון ואישור ועדת הביקורת. בנוסף, לא נחלקו הצדדים כי הרוב המכריע של הכספים לא הועבר לכיסם של המערערים, אלא לחשבונות ההלוואה, ובכך, כך נטען, נעשה בהם שימוש פרטי על-מנת לממן את עסקת רכישת משב. זאת, פרט לסכום של 725,000 שקל לגביו טענה המדינה כי נלקח על-ידי יגרמן באופן אישי ונותר בכיסו.
289. לפני בית המשפט המחוזי נשמעו הסברים שונים למשיכות הכספים בהעדר האישורים הנדרשים. כך למשל, נטען כי העברות הכספים הינן בעיקרן מקדמות שונות אשר שולמו על-ידי פויכטונגר תעשיות תמורת פרויקטים אותם היו עתידות לבצע החברות אליהן הועברו הכספים, כקבלני משנה של פויכטונגר תעשיות. עוד הוסבר למשל כי העברות הכספים בוצעו מכוח המנגנון התשקיפי שפרסמה אפקון אלקטרו מכניקה, לפיו רשאיות חברות הקבוצה להעביר ביניהן כספים עד לסכום מסוים, ללא צורך באישורים הנדרשים.
--- סוף עמוד 118 ---
290. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה העברות הכספים מחברת פויכטונגר תעשיות לחברות הפרטיות השונות היו מקדמות בגין פרויקטים. משלא היתה מחלוקת כי חלק מהעברות הכספים לא נועדו באמת לשמש את הפרויקט שבקשר אליו הן ניתנו, נקבע כי המקדמות לא הועברו בדרך העסקים הרגילה, וכי כל המשיכות נועדו להעביר כספים לחשבונות ההלוואה, מבלי שיקבלו בעלי המניות את חלקם בכספים שהועברו. בשולי הדברים קבע בית המשפט כי סך של 725,000 שקל נותר בידיו של יגרמן עצמו ולא הועבר לאחד מחשבונות החברות הפרטיות או יתר חברות הקבוצה. קביעה זו נסמכה על עדותו של קובי סידי. בין סידי לבין יגרמן התנהלה פעילות פיננסית, במסגרתה ניכה סידי המחאות עבור יגרמן. בבית המשפט העיד סידי כי סך של 725,000 שקל שנמשך מחשבון פויכטונגר תעשיות והופקד בחשבונה של ס.נ. (כזכור, חברה בשליטתו של סידי), נפרע במזומן לידי יגרמן. יצוין כי ברקע הדברים העיד סידי על מצוקה תזרימית שיגרמן היה נתון בה בתקופה הרלוונטית (פרוטוקול הדיון מיום 8.4.2008, עמ' 2872 ו-2881). עוד העידו לפני בית המשפט שנהב ורגב, כי המחאה על סך 725,000 שקל שהחזיק יגרמן לא הופקדה חזרה ולא ברור מה עלה בגורלה. בנוסף, נסמך בית המשפט המחוזי גם על מסמך שערך יגרמן בכתב ידו בזמן אמת, בו סיכם את חובותיו כלפי הקבוצה (ת/1275). בית המשפט דחה את טענתו של יגרמן כי סך של 800,000 שקל הופקדו בחשבון בסט בית בהוראתו ומטעמו כנגד הסכום שנפרע לידיו. זאת, משלא הוכיח יגרמן כי הוא שעמד מאחורי הזרמת הכספים. נקבע כי יגרמן נמנע מלהסביר למשל על-שם מי התנהל החשבון החיצוני ממנו הועברו כספים לחשבונה של בסט בית, עבור מה הופקדו אותם כספים בחשבון בסט בית וכיצד דאג יגרמן שהכספים יועברו.