291. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימים במקרה דנן יסודותיה של עבירת הגניבה בשליחת יד, על-פי סעיף 383(א)(2) לחוק העונשין, אשר על-פי יסודותיה נדרש כי פלוני יהא "מחזיק כדין" בדבר הנגנב. לנוכח העובדה שגבעוני והבי היו בעלי השליטה ונושאי משרה בפויכטונגר תעשיות ובחברות הבנות שלה, לא התעורר קושי בעניין יסוד ה"מחזיק כדין" בקשר אליהם. באשר ליגרמן, אשר כאמור נעדר כל תפקיד פורמלי בקבוצה, קבע בית המשפט כי הוא "'החזיק כדין' ביכולת לנהל את פעולות החברות, ובכלל זה החזיק והפעיל את כספיהן והתחייבויותיהן" (פסקה 1169 להכרעת הדין). זאת, בהתאם לקביעתו כי יגרמן היה נושא משרה בקבוצה. נקבע כי יגרמן היה בבחינת "מחזיק כדין", משלא קיבל לידיו את המושכות בקבוצה במרמה, אלא שבעלי השליטה בקבוצה מסרו לו, במודע ובמתכוון, את שיקול הדעת שהיה נתון להם לעשות בנכסי החברה כל שיעלה על רוחו על-מנת לקדם את תכניתם.
--- סוף עמוד 119 ---
292. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי המערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי היתה להם כוונה ויכולת להחזיר את הכספים שנטלו. קרי, כי במועד הנטילה, לא נלוותה לשליחת היד בכספים כוונה לשלילתם לצמיתות. בית המשפט קבע עוד כי במקרה דנן ידעו המערערים שהכספים שנמשכו מקופות החברות הציבוריות נִיטלו שלא כדין, וכי הסיכוי שהכספים יושבו לחברות במועדם ובמלואם הינו לא ודאי. נקבע כי אף אם בסופו של יום הוחזרו כספים שהוצאו מקופת החברות, הרי שאין בכך כדי לאיין את העבירה שבוצעה, בהעמדת נכסים אלו בסיכון שלא כדין. לנוכח ההיקף הגדול של הכספים שנמשכו, לנוכח מצוקתו הכלכלית של יגרמן בתקופה הרלוונטית כאמור, ולנוכח הקשיים הפיננסיים שמהם סבלו החברות הפרטיות – קבע בית המשפט כי במועד נטילת הכספים לא היתה בידי המערערים אפשרות סבירה להחזירם. ממילא, כך נקבע, לא עמדו המערערים בנטל להוכיח כי במועד משיכת הכספים היתה בליבם כוונה כנה להשיב את שנטלו. בנוסף, בהקשר זה עמד בית המשפט על רמת המעורבות והמודעות של גבעוני והבי באשר לנטילת הכספים. בית המשפט דחה את טענתו של גבעוני כי לא ידע בעבור מה נמשכו הכספים מהחברות וכי הסתמך על יגרמן ואנשי הכספים בקבוצה. נקבע כי גבעוני לקח חלק פעיל בתכנון מהלכי הקבוצה ובהתמודדות עם הליכי קבלת האשראי שלה, תוך שאנשי הכספים של הקבוצה "לא היו חלק ממהלכי בעלי השליטה מול הבנקים ולא היו מודעים למערכת היחסים האישית בינם ובין יגרמן" (פסקה 1148 להכרעת הדין). כן נקבע כי מרבית העברות הכספים בוצעו בהוראתו או בחתימתו של גבעוני, וכי הוא ידע שהכספים מועברים לחברות הפרטיות על-מנת לפדות את ההלוואה שניתנה על-ידי בנק הפועלים, לה ערב גבעוני באופן אישי. בנוסף, נקבע כי הגם שהבי לא לקח חלק פעיל בניהול השוטף של פויכטונגר תעשיות ונסחף אל תוך מהלך רכישת החברות יחד עם אחיו ז"ל, משבחר הבי לקחת על עצמו תפקידים בחברות ציבוריות, כדירקטור בפויכטונגר תעשיות ויו"ר הדירקטוריון באפקון אלקטרו מכניקה, הוא אינו יכול להתנער מאחריותו בטענה שלא היה בקיא בניהול החברות או שלא הבין את שנעשה.