"במקרים קיצוניים אין קושי להגיע למסקנה, אם המעשה נעשה ב'אי-יושר'. אין קושי להבחין בין הפורץ הגונב כסף, וכשהוא נתפש בשעת מעשה, הוא מספר שהתכוון להחזירו למחרת, לבין חבר, הלוקח משולחן חברו שקל אחד ומשאיר פתק, כי היה זקוק לו באופן דחוף ויחזירו למחרת. אין גם קושי, במקרים פחות קיצוניים, להבחין בין הפקיד ההגון, הנזקק באופן דחוף ובלתי צפוי למזומנים, והוא לוקח אותם ומספר על מעשהו למעבידו בהזדמנות הראשונה, לבין מעשהו הבלתי הגון של מי ששותק עד אשר מעשיו מתגלים, ואז הוא מספר, שהתכוון להחזיר ושהוא מסוגל להחזיר" (שם, בעמ' 135).
על דברים דומים עמד המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין הירשזון:
"בעולם שבו מזומנים הולכים ונעלמים, קבלה שיטתית של כספים באמצעות מעטפות מזומנים, בלא שכספים אלה מתועדים ונרשמים באופן גלוי בדו"חות התאגיד, משמשת אינדיקציה ברורה לאי-כשרותם של התשלומים. מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות, המטיל, על מקבלן של מעטפות כאלה, נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים...
בעיניו של האדם הרגיל, ההגון והסביר – מתאפיין מעשה נטילה שיטתי של מעטפות מזומנים בחוסר יושר העולה כדי מרמה (למותר לציין כי "'היתר עצמי'... שנוטל לעצמו העובד, אינו יכול לשמש כסות למרמה שבמעשהו" (ע"פ 7318/95 עציוני נ(3) 793 (1996))" (שם, בפסקה 53. ההדגשות במקור).
331. וכללו של עניין הוא כי הפועל ברכוש זולתו המוחזק בידיו בדרך ישרה, הגם שאינה על-פי תנאי הרשות שניתנה לו, איננו מתכוון לשלול את בעלות זולתו ברכוש שלילת קבע.
--- סוף עמוד 139 ---
332. לפני סיום חלק זה, והגם שהערעורים שלפנינו אינם מופנים כנגד הכרעת בית המשפט המחוזי באשר ליסוד המרמה שבפעולותיהם של גבעוני, הבי ויגרמן, לא למותר לציין מספר נקודות באשר לרכיב זה.
333. ראשית, כבר ציינו לעיל כי בחוק הגניבה האנגלי החדש הוחלף יסוד ה"מרמה" (fraudulently) ביסוד של "אי-יושר" (dishonestly). מן הראוי להבהיר שהדעה המקובלת כיום היא כי לא קיימת הבחנה בעלת נפקות כלשהי בין שני מונחים אלה, וכי החלפת היסוד של "מרמה" ביסוד של "אי יושר" היתה לצורך פישוט לשון החוק, כך שניתן יהיה להבינו ביתר קלות:
"In drafting the 1968 Act the CLRC used 'Dishonesty' rather than 'Fraudulently', not because the meaning was any different but because they thought it to be more easily understood" [SMITH AND HOGAN'S, 827].