(ראו גם: Alex Steel, The Meanings of Dishonesty in Theft, 38 CLWR 103, 112 (2009). דברים דומים הובהרו גם בפסיקת בית משפט זה. ראו למשל: עניין אלוני, בעמ' 69. ראו גם: קדמי, בעמ' 789; הרדוף, בעמ' 45).
334. שנית, הן בפסיקת בית משפט זה והן בפסיקת בתי המשפט באנגליה הובהר כי אמת המידה להתנהגות שאיננה ישרה הינה אמת מידה "ערכית אובייקטיבית", הנוספת על אמונתו הסובייקטיבית של הנאשם, וכי אין לבחון יסוד זה "רק על-פי קנה המידה הסובייקטיבי של נאשם בעל מונחי מוסר מעוותים" )ראו למשל: עניין פרי, בפסקה 53 והאסמכתאות הנזכרות שם; עניין משריקי, בעמ' 135; עניין מכנס, בפסקאות 25-24; עניין הירשזון, בפסקה 53; קדמי, בעמ' 791-790. ראו גם את פסקי הדין האנגליים המרכזיים לעניין זה: R v. Feely (C.A.) [1973] QB 530, 537-538; R v. Ghosh (C.A.) [1982] QB 1053, 1064; SMITH AND HOGAN'S, 827-830; SMITH'S, LAW OF THEFT, 103-115).
335. שלישית, כי לנוכח אופיו המשולב – האובייקטיבי והסובייקטיבי – של יסוד ה"מרמה", ולנוכח קשת המקרים הרחבה אותה נועד יסוד זה לכסות, קבע בית משפט זה כי מן הראוי שלא לקבוע מסמרות נוקשים אימתי תחשב שליחת ידו של פלוני בפקדון כהתנהגות במרמה ושאינה ישרה, ובמילותיה של השופטת נתניהו:
--- סוף עמוד 140 ---
"נראה שבשל קשיי ההגדרה לא היה מנוס מפנייה לדוגמאות...
הגוונים ומקרי הגבול שיוצרים החיים הם ללא קץ, ואין אפשרות לקלוע להגדרה כוללת או לדוגמא ממצה. כפי שנאמר על-ידי מ"מ הנשיא י' כהן (כתוארו אז) ... "כל ניסיון לקבוע כללים נוקשים לא יוכל להצליח, ויש לבסס את ההכרעה... על בחינת נסיבותיו של כל מקרה..." ...
חשוב הוא שלא לאבד את הגמישות שבמונח "אי-יושר" על-ידי נתינתו במיטת סדום של הגדרה" (עניין משריקי, בעמ' 135-134).
336. כך גם סברה הוועדה לבחינת הרביזיה בדין הפלילי האנגלי, אשר המלצותיה הן שהיוו כאמור לעיל את הבסיס לחוק הגניבה האנגלי החדש, אלא שלנוכח גמישותו היחסית של המונח "אי-יושר", מצא המחוקק האנגלי לנכון להגדיר מונח זה באופן שלילי בעיקרו. כלומר, בחוק האנגלי החדש ניתנו דוגמאות למקרים שבהם לא יראו את שליחת היד או הנטילה ככזו שבוצעה ב"אי-יושר". וזו לשון ההגדרה בסעיף 2 לחוק הגניבה האנגלי החדש:
§2(1) "A person's appropriation of property belonging to another is not to be regarded as dishonest -
(a) if he appropriates the property in the belief that he has in law the right to deprive the other of it, on behalf of himself or of a third person; or