--- סוף עמוד 174 ---
בוטלה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קבע כי ס.נ. לא פעלה בתום לב ולפיכך מתקיימים החריגים המאפשרים לבטל את הערבות האמורה (בש"א 21203/02 הנזכר לעיל). בגין פרשה זו הואשמו גבעוני, הבי ויגרמן בעבירות של גניבה בידי מורשה, גניבה בידי מנהל (סעיף 392 לחוק), עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד (סעיף 424(1) לחוק), ועבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד (סעיף 425 לחוק). לטענת המדינה, ההסכם בין ס.נ. לבסט בית היה למעשה עסקה פיקטיבית, אשר מטרתה היחידה היתה העברת כספים ליגרמן, כאשר הערבה לכספים היא פויכטונגר תעשיות. על-פי הטענה, המערערים היו מודעים למצבה הכלכלי הקשה של בסט בית וידעו, או למצער יכלו לצפות, כי הערבות תמומש וכי פויכטונגר תעשיות תישא בתוצאות לכך. מנגד טענו המערערים כי כספי המקדמה שימשו לטובת קבוצת החברות, וכי ההסכם לא היה פיקטיבי כלל וכלל; מעולם לא התיימר להיות הסכם בנייה, אלא הסכם הלוואה בלבד. גבעוני, אשר אישר את הוצאת הערבות, טען כי הסתמך באופן מלא על יגרמן וכי האמין באמת ובתמים כי הסכם הבנייה עתיד לצאת אל הפועל. טענות דומות הועלו גם על-ידי הבי, אשר הגדיל וטען בתחילה כי חתימתו זויפה, ואולם לאחר מכן חזר בו מטענתו זו.
411. בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המדינה והרשיע את המערערים באישום זה. אשר למהות ההסכם בין ס.נ. לבסט בית, נקבע כי יגרמן עצמו הודה בכך שמדובר בהסכם מימוני ולא בהסכם לביצוע עבודות בניה, וכי הניסיון להלביש עליו כסות של הסכם מעשי נועד על מנת שהמנגנון התשקיפי, כפי שראה אותו יגרמן, יחול גם עליו. בית המשפט סיכם את הדברים וקבע כי: "יגרמן יצר הסכם כלאיים שמטרתו קבלת כספים מס.נ. באמתלת עבודות בנייה, שהצפי לביצוען לא רק שהיה בסימן שאלה לאורך כל הדרך, אלא שאף מתעוררת הסברה שלא היה קיים מעולם" (פסקה 1557 להכרעת הדין). כמו כן נקבע כי גבעוני והבי עצמו עיניהם מראוֹת שההסכם הוא בדיה, ופעלו בצוותא עם יגרמן לגניבת הכספים. אשר לשימוש בכספים קבע בית המשפט המחוזי, בהסתמך על עדותו של סידי ועל ראיות חפציות, כי עיקר הכספים שימש לשם החזר חובות של יגרמן לסידי, וכי גם אם לא הוּכחה מטרת השימוש בכל סכום וסכום, הרי שלשם הרשעה כל הנדרש הוא שיוכח כי השימוש שנעשה בכסף לא היה לצרכי פויכטונגר תעשיות, וכך היה. בית המשפט הרשיע בעקבות האמור את יגרמן, גבעוני והבי בעבירה של גניבה בידי מנהל לפי סעיף 392 לחוק, וכפועל יוצא מכך גם בעבירות האחרות בהן הואשמו, וזאת בהתאם לניתוח המשפטי שערך במסגרת האישום הראשון.