--- סוף עמוד 180 ---
"דבר הניתן להיגנב" – דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם, ובמחובר למקרקעין – לאחר ניתוקו מהם".
424. פרשנות יסוד זה, כפי שנדונה בפסיקת בית משפט זה, חתרה לעלות בקנה אחד עם מציאות החיים המשתנה, מבלי לפגוע בתכליות המונחות בבסיס העבירה. כך למשל, נקבע כי העבירה חלה על נכסים מוחשיים ובלתי מוחשיים כאחד (עניין אופנהיים, בעמ' 327; ע"פ 232/93 מדינת ישראל נ' הרנוי, פ"ד מז(5) 797, 814 (1993)). בהתאם למגמה זו, לא יכולה להיות מחלוקת לדידנו, כי ערבות באה בגדר "דבר הניתן להיגנב", באופן נפרד מהכספים. ערבות היא "דבר בעל ערך", כלשון החוק – ערך זה בא לשקף את הסיכון לנשיאה בהתחייבות של אחר. בלשונו הציורית של שלמה המלך: "בני, אם ערבת לרעך, תקעת לזר כפיך, נוקשת באמרי פיך, נלכדת באמרי פיך, הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" (משלי ו, א-ה). ערבות היא אפוא נכס כלכלי, המאפשר למחזיק בו להפיק ממנו הנאה. הערך האמור עשוי להשתנות בהתאם לסיכון למימושה, ובהתאם לתנאי הערבות, למשל האם התנו הצדדים על החובה לפנות לחייב תחילה, לפי סעיף 8 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967. מכל מקום, נכס זה מובחן באופן ברור מכספים מזומנים, שכן הוא כולל בתוכו מרכיב הסתברותי. במילים אחרות – הערבות היא בעלת ערך, בין אם מומשה בין אם לאו. דעת לנבון נקל, כי ניתן היה להרשיע את המערערים בגניבת הערבות לבדה, ללא קשר לשימוש שנעשה בכספים שהתקבלו כתוצאה מהשימוש בה. אין לקבל אפוא את הטענה כי מדובר כאן בהרשעה כפולה, או בניסיון לגניבה בלבד שלא צלח. מכל מקום, בהתחשב בגזר הדין שניתן ללא התייחסות למספר העבירות, אלא כמתחם כולל לכל סוג עבירה (פסקה 203 לגזר הדין), דומה כי ממילא אין לשאלה זו משמעות מעשית מרובה.
425. אשר לטענה על העדר פירוט של יסודות העבירה בהם הורשעו המערערים, אכן יתכן כי הכרעת הדין איננה מפורשת דיה בנקודה זו. עם זאת, התקיימותם של יסודות אלו עולה באופן ברור מתוך העובדות שהוכחו. מן העדויות השונות עלה כי בסט בית נזקקה לכספים האמורים לשם יצוב מעמדה הכספי – עובדה שהביּאה אותה לחתום על הסכם שהוא ספק הלוואה ספק מקדמה. אולם, בד בבד נותר בידה סכום כסף בשיעור כששית בלבד מהכספים שאותם קיבלה, ויתר הכספים תועלו לצרכים אישיים. בנסיבות אלו לא קשה היה להגיע למסקנה כי החברה עלולה להיתקל בקושי להשיב את הכספים, ומכאן הוכח יסוד הכוונה לשלילת קבע של הכספים. בנסיבות העניין, גם איננו סבורים כי טעה בית המשפט המחוזי בהרשיעו את המערערים בחלופה המחמירה של סעיף 424 לחוק.