--- סוף עמוד 181 ---
426. אין לשעות גם לטענות גבעוני (ביחס לשני האישומים) והבי (ביחס לאישום הרביעי בלבד), לפיהן לא היו מודעים למצב העניינים הבעייתי בשל האמון שנתנו ביגרמן, ולחלופין כי היו בטוחים שהמהלכים העסקיים נועדו לטובת קבוצת החברות כולה. קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה הן חד-משמעיות, ובוססו על ראיות רבות ומגוונות. גם אם היו הבדלים ברמת המודעות בין המערערים ביחס לכל אישום ואישום, לא ניתן לומר לגבי אף אחד מהם כי מדובר ברמת מודעות המביאה לזיכוי. המקום הראוי לבחינת שיקולים אלו יהיה אפוא בעת שקילת גזר הדין ביחס לכל מערער ומערער, ודומה כי כך גם נעשה בפועל. יש לדחות גם את הטענה כי כביכול היתה החלטת בית המשפט להרשיע "אוטומטית", מבלי לבחון את מרכיבי האישום הספציפי. לראיה, כי בית המשפט לא נמנע מלזכות את מי מהמערערים, שעה שהתברר לו כי אכן לא התקיימה מודעות פלילית הדרושה לכך (כפי שאכן זוכה הבי במסגרת האישום השביעי).
427. אנו דוחים אפוא את טענות המערערים ביחס לאישומים הרביעי והחמישי, ומותירים את ההרשעה באישומים הללו על כנה.
האישום הששי
428. המערערים תוקפים את הרשעתם בעבירות שיוחסו להם באישום הששי – עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד (לפי סעיף 424(1) לחוק העונשין); מירמה והפרת אמונים בתאגיד (לפי סעיף 425 לחוק העונשין) ועבירת דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
429. נזכיר כי האישום הששי נסב על הסכם ההלוואה שנחתם בין פויכטונגר תעשיות לבין יגרמן. הסכם זה, שכותרתו היא "הסכם למתן שירותים", הקנה ליגרמן את האפשרות לקבל הלוואה בסך של עד ארבעה מיליון שקל מפויכטונגר תעשיות בתמורה לשירותיו לחברה, ללא העמדת ביטחונות מצדו כתנאי לקבלת ההלוואה. לאחר חתימתו של ההסכם אכן הועברו לחשבון קדי, שבאמצעותו פעל יגרמן, סך של ארבעה מיליון שקל. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכם ההלוואה היה עסקה חריגה של חברה ציבורית עם נושא משרה בה (יגרמן). כן נקבע, כי הסכם ההלוואה היה גם עסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם (יגרמן) שלבעלי שליטה בחברה הציבורית (גבעוני והבי) יש בה עניין אישי. בית המשפט המחוזי קבע כי הימנעותם של המערערים מלהביא את הסכם ההלוואה לאישורים הנדרשים לכך גיבשה בנסיבות העניין את יסודותיהן של
--- סוף עמוד 182 ---
העבירות שבהן הואשמו. לבסוף, נקבע כי העמדת הלוואה בהיקף של ארבעה מיליון שקל ללא בטחונות ליגרמן פגעה ביכולת התאגיד לפרוע את התחייבויותיו, במיוחד בשים לב לכך שמצוקתו הכספית של יגרמן הייתה בידיעתם של שאר המערערים. על בסיס כל האמור קבע בית המשפט המחוזי כי מתגבשות העבירות המתוארות לעיל.