434. בכל הנוגע לסוגיה הראשונה, פלד טען כי בית המשפט המחוזי ייחס לו ידיעה בדבר הסכם ההלוואה עוד לפני שראט פנה אליו לקראת סופו של חודש מאי 2002, וכי עשה כן על יסוד "סברה" וללא "שמץ ראייה". איננו סבורים שאלה הם פני הדברים. יתר על כן, מסקנתו של בית המשפט המחוזי מתיישבת עם כללי השכל הישר ומכלול הנסיבות האחרות שהוכחו. די אם נזכיר, בהקשר זה, כי עקב חתימתו של הסכם ההלוואה התפטר וינטר, סמנכ"ל הכספים של פויכטונגר תעשיות. וינטר שלח מכתב לגבעוני שבו ציין כי הוא רואה בהסכם ההלוואה נטילה בפועל של כל סמכויותיו בחברה והעברתן ליגרמן, באופן שמחייב אותו לפרוש מתפקידו. הודעה על סיום תפקידו של וינטר בפויכטונגר תעשיות הועברה לבורסה ביום 7.2.2002. ניתן אפוא לתמוה, לנוכח תפקידו של פלד כיו"ר דירקטוריון פויכטונגר תעשיות ובהתחשב
--- סוף עמוד 184 ---
בקשריו עם יגרמן, הכיצד פלד לא היה מיודע בנסיבות שהובילו את וינטר להתפטרותו, עד לסוף חודש מאי 2002. מכל מקום, לצורך המשך הדיון, ניתן להניח לטובתו של פלד את ההנחה המקלה, היינו שידע על הסכם ההלוואה רק בסוף חודש מאי 2002. כפי שנסביר להלן, גם כך נמצא בסיס להרשעתו.
435. בכל הנוגע לסוגיה השנייה, בית המשפט המחוזי קבע כי, מכל מקום, אפילו ידע פלד על קיומו של הסכם ההלוואה רק בסוף חודש מאי 2002, הרי שאין בכך כדי להביא לזיכויו. קביעתו זו של בית המשפט המחוזי התבססה בעיקרה על כך שגם במועד זה לא פעל פלד לכך שהסכם ההלוואה יאושר וידווח בהתאם להליכים הנדרשים לכך. בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מתואר כיצד רו"ח ראט פנה לפלד מספר פעמים והפציר בו להביא לאישורו של הסכם ההלוואה בהליכים הנדרשים (ראו: ת/1039 מיום 29.5.2002). בהמשך לכך, ראט אף כתב לפלד וליו"ר ועדת הביקורת בפויכטונגר תעשיות את הדברים הבאים:
"בעניין העברת הכספים לטל יגרמן ולאחר שקראתי את חוות-הדעת בנדון ולאחר ששוחחתי עם עו"ד הייק בנדון הנני להודיעכם כי לדעתי וכן לדעת אחרים יש לראות בכך עיסקה חריגה עם בעל שליטה ולכן יש לדאוג להחזרת הכספים ללא כל דיחוי ולבטל את ההסכם עימו" (ת/1051 מיום 13.6.2002).
436. רו"ח ראט לא הסתפק בכך. לאחר שנמסר לו כי קיימת חוות דעת המאשרת את אופן קבלתו של הסכם ההלוואה הוא שלח לפלד ביום 5.6.2002 מכתב נוסף, שבו התייחס גם לחוות דעת זו:
"אבקש לזמן ישיבת דירקטוריון בדחיפות על מנת לדון בנושאים שלהלן: