--- סוף עמוד 190 ---
למשיכת כספים, איננו "דבר הניתן להיגנב" ואינו מקים את יסודות עבירת הגניבה. אשר להרשעתו בזיוף, טוען יגרמן כי בנוסף לשמו של גבעוני שנרשם בגב השיק היתה קיימת גם חתימה, שאת זיופה הכחיש יגרמן מכל וכל. לשיטתו אין כל ספק כי הבנק לא היה לוקח את השיק כביטחון ללא חתימת ההסבה שנעשתה על גבו, וכי לאור העובדה שהוכחה כי גבעוני והבי נכחו בסניף הבנק – המסקנה המסתברת מכך היא שגבעוני עצמו חתם על השיק לשם קבלת ההלוואה. בנוסף לכך, כך נטען, לא יכולה להיות הרשעה בזיוף, ובודאי לא בנסיבות מחמירות, שעה שנקבע בהכרעת הדין כי יגרמן קיבל הרשאה כללית לחתום בשם המערערים. כמו כן, לדידו של יגרמן קיימת סתירה בין ההרשעה בגניבה ובין ההרשעה בזיוף, שכן אם התכוון יגרמן שמימון יקבל את הכסף מפויכטונגר תעשיות, אזי תתגבש עבירת הגניבה אך לא כוונת המרמה כלפי מימון, ולהיפך.
452. לצד טענות פרטניות אלו מזכיר יגרמן גם את הטענה הכללית לפיה לא ניתן לראות אותו כנושא משרה בחברה, וכן את הטענות נגד הקביעה לגבי שליטתה של משב בפויכטונגר תעשיות. טענות אלו נדונו ונדחו על-ידנו, ולא נחזור על כך.
453. גבעוני סבור כי הרשעתו באישום זה מלמדת כי בית המשפט המחוזי היה "שבוי" בהכרעותיו באישומים האחרים, מאחר ומדובר בשיקים אשר יגרמן עשה בהם כרצונו מבלי שהיה יכול לדעת על כך, או להעלות על דעתו כי יבצע בהם שימוש כאמור. לטענתו, גם אם התרשל בכל הקשור למסירת השיקים ליגרמן, אין בכך די כדי להרשיעו בהפרת אמונים בתאגיד. מן הראוי לציין גם כי הבי, שזוכה כאמור מהעבירות בהן הואשם במסגרת אישום זה, מבקש לטעון בדומה להכרעת הדברים דהכא, כי היה מקום לזכותו מאותם נימוקים גם במסגרת האישומים האחרים. מאחר שהדברים ידונו במקומם, אין להאריך בכך בשלב זה. נסתפק אולי באמירה כי באותה מידה, ניתן ללמוד מזיכויו של הבי כי בית המשפט המחוזי דווקא נמנע מללכת שבי אחר קונספציה מסוימת, וכי בדק את עצמו ביחס לעובדות כל אישום ואישום בטרם הרשיע את הבי או מי מהמערערים האחרים.
454. המדינה מבקשת לדחות את טיעוני המערערים. היא סבורה כי עצם סיווג ההלוואה כהחזר חוב מטעם קדי שומט את הקרקע מתחת הטענה כי יגרמן אחז כדין בשיקים שקיבל וכי היה רשאי להשתמש בהם כרצונו. המדינה מטעימה כי בית המשפט לא נתן אמון בגרסת יגרמן הכבושה, הסותרת גרסאות קודמות, ושלא הוצגה לעדים הרלבנטיים. מכל מקום, כך המדינה, גם אם אכן פרע יגרמן חלק מההלוואה בסך של 4,500,000 שקל, לא היה זכאי ליטול לעצמו סך של 6,000,000 שקל מכספי החברה.