476. היסוד המחמיר של עבירת זיוף "בכוונה לקבל באמצעותו דבר", עולה מפורשות מהודעת גולדשטיין, שכאמור הוגשה בהסכמה לגבי תוכנה. בהודעה זו ציין גולדשטיין כי:
"בסוף חודש דצמבר כאשר הוא ביקש ממני להעביר לו 6 מ' נגד צ'ק של 6 מ' ₪ של חב' משב דחוי ל-10 ימים וזאת כדי שיוכל להעביר את סוף השנה בה מצטברים כל מיני עלויות וריביות ואני הסכמתי, וכאשר באתי לפדות את הצ'ק הוא צלצל אליי ואמר לי שאין כיסוי ושאני לא יפקיד [כך במקור] את הצ'ק" (ת/1186, בעמ' 4, 108-105)
477. מספר ימים לאחר מכן הבהיר גולדשטיין במכתב כי התכוון לשיק מושא האישום דנן, שסכומו 14,500,000 שקל, ואף הוסיף תצלום של השיק האמור. כך גם
--- סוף עמוד 199 ---
עולה ממכתב העדכון של באת-כוח המדינה לסנגורים שאף הוא הוגש בהסכמה לתוכנו, ובו נאמר כי "סכום השיק (14.5 מיליון שקל) עומד מול הלוואות גישור אישיות שנתן ליגרמן, הערבות לקונטיננטל והלוואת הגישור בסך 6 מיליון שקל למשב" (ת/1187). אם כן, "הדבר שנתקבל" באמצעות השיק שמסר יגרמן לגולדשטיין היה, לכל הפחות, הנחת דעתו של האחרון באשר להחזרת ההלוואות האישיות שהיה חייב לו יגרמן וכן הלוואת הגישור למשב. בהקשר זה העלה יגרמן תהיות באשר להסברו של גולדשטיין להמשך התמיכה הפיננסית ביגרמן, גם לאחר שהתברר כי להבטחותיו ולבטחונות שהביא אין כיסוי, ואולם איננו רואים סיבה שלא לקבל הסבר זה, אשר ניתן כזכור במכתב שהוגש בהסכמה, ואשר משתלב עם יתר הראיות שבפרשה כולה, המצביעות על כושר השכנוע ויכולת גיוס הכספים יוצאי הדופן של יגרמן.
478. עבירת קבלת דבר במרמה קבועה בסעיף 415 לחוק העונשין:
"המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים".
479. על-פי סעיף 414 לחוק, הגדרתו של "דבר" היא "מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה". באותו סעיף מוגדרת גם משמעותה של "מרמה":
"מרמה" - טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" - להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל.
המונח "קבלה" מובהר בסעיף 438 לחוק העונשין:
"קבלת דבר - בין שעברה הבעלות בדבר אל המקבל ובין שלא עברה, בין שהדבר נתקבל בשביל עושה המעשה ובין בשביל אחר, בין בידי עושה המעשה ובין על ידי אחר; ונתינת דבר - בין לעושה המעשה ובין לאחר".
480. יסודותיה של עבירה זו נסקרו בהרחבה פעמים רבות בפסיקת בית משפט זה, אשר קבע כי עבירה זו היא עבירה תוצאתית, "דהיינו, כדי שתשתכלל העבירה על עושה המעשה להציג מצג מרמה וכתוצאה מכך נדרש כי יתקבל בפועל דבר מה במירמה" (ע"פ 3517/11 שמשון נ' מדינת ישראל, פסקה 32 וההפניות שם (6.3.2013) (להלן: עניין שמשון)). ה"דבר" המתקבל באמצעות המרמה, יכול ללבוש פנים רבות ומגוונות, ואין צורך כי יהיה בעל היבט כלכלי דווקא, אלא רק שייתן יתרון או סיפוק גופני או