489. בענייננו, כך נקבע, מועד הגשת הדו"ח היה יום 31.5.2002. ברם, המערערים לא פנו כלל לרשות עובר למועד ההגשה, לצורך קבלת ארכה. האיחור בהגשת הדו"חות עמד על כשבעה שבועות, ולמעשה הדו"חות לא הוגשו כלל, ופרסומם נמנע עם פתיחת חקירת הרשות ופשיטתה על משרדי החברות ביום 22.7.2002. מאחר שטרם עברו חודשיים מהמועד המקורי, לא מתקיימת החזקה בדבר התקיימות היסוד הנפשי. עם זאת, קבע בית המשפט, אין בכך כדי לומר שאין בחזקה זו רלבנטיות ראייתית. יש במשך האיחור הארוך כדי ללמד גם על מצבם הנפשי של האחראים לכך, בוודאי מקום בו העיכוב לא הגיע לסיומו ביוזמת החברות, וכאשר אין ראיה כי הדו"חות היו מתפרסמים בשבוע האחרון של חודש יולי 2002 אלמלא נפתחה החקירה. מדובר אפוא, כך קבע בית המשפט, באיחור מהותי ודרמטי, שגם אם אינו מקים את החזקה הרי שהוא "שואב" ממנה השראה חזקה.
490. אשר לאחריות חברי הדירקטוריון להגשת דו"חות תקופתיים, קבע בית המשפט המחוזי כי אלו נכנסים תחת החלופה הראשונה שבסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. כך, דירקטור עלול לשאת באחריות פלילית אם אינו מקיים את סטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו ביחס לפיקוח על עמידת החברה בחובות הדיווח הקפדניות המוטלות עליה. סטנדרט זה עשוי לכלול, בין היתר, וידוא כי הדו"ח מוגש במועדו ולחלופין בדיקת מהותו של האיחור בהגשה, ירידה לעומק הסוגיה תוך היוועצות עם בעלי המקצוע המתאימים, עמידה על פעילות הנהלת החברה לקידום הסוגיה לרבות פניה לרשויות, כינוס ועדת הביקורת, ועד לנטילת סמכויות ההנהלה, במקרים קיצוניים. ככלל, על הדירקטורים מוטלת חובה לפעול להגשת הדו"חות במועדם, וכל אימת שלא פעלו לשם כך, הם אחראים לעיכוב בהגשת הדו"חות ומקיימים את היסוד העובדתי של העבירה.
491. לעומת זאת, בכל הנוגע לאחריותם של אחרים שאינם אורגנים בחברה, נדרש בית המשפט המחוזי לטענת המערערים לפיה לא ניתן להרשיעם בעבירה המיוחסת להם. זאת, מאחר והחלופה השניה שבסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך דנה רק במי ש"...גרם לכך שבדו"ח... יהיה פרט מטעה", ולא לעיכוב בהגשת דו"ח בכללותו. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה האמורה, בקבעו כי אין היגיון בטענה שמי שבאופן
--- סוף עמוד 204 ---
אקטיבי גרם לכך שלא יוגשו דו"חות כלל, תוך כוונה להטעות משקיע סביר, לא ייתפס ברשתו של הסעיף. לעניין זה הקיש בית המשפט המחוזי מפסיקת בית משפט זה בעניין אחר, לגבי מי שגרם לכך שלא יוגש דיווח בגין שינוי באחזקותיו של בעל עניין. לשיטתו, מבחינת תכלית העבירה אין הבדל גדול בין העדר דיווח לבין הכללת פרט מטעה בדיווח, שכן תוצאת שני המעשים זהה, והיא הטעיית המשקיע הסביר ופגיעה ביכולתו לכלכל את צעדיו. לפיכך, יש לתת לסעיף פרשנות רחבה כך שהחלופה השניה תכלול גם מצב של העדר דיווח, ולא רק של הכללת פרט מטעה. מכל מקום, באשר למי שאיננו בעל תפקיד בחברה יש להראות כי הוא אכן גרם באופן אקטיבי לעיכוב בפרסום הדו"חות. מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לבחון כל אחד מהאישומים לפרטיו.