492. במסגרת האישום העשירי הואשמו המערערים בכך שגרמו לעיכוב הדו"חות הכספיים של פויכטונגר תעשיות ואפקון אלקטרו מכניקה. נזכיר כי פלד, הבי וגבעוני כיהנו כדירקטורים ומנהלים בחברות האמורות. בכתב האישום נטען כי המערערים ניסו להביא את רואי החשבון המבקרים של החברה, שחתימתם מהווה תנאי לפרסום הדו"ח, לקבל את ההסברים שמסרו להם בנוגע להעברות הכספים מושא האישום הראשון. כאשר דרשו רואי החשבון חוות דעת משפטית בקשר להעברות אלו, השיגו המערערים חוות דעת מטעה של עו"ד הייק, שהיתה מבוססת על מידע חלקי ומגמתי שנמסר לו. משחוות דעת זו לא שכנעה את רואי החשבון, סרבו המערערים לקבל את עמדתם ונמנעו במכוון מלנקוט בהליכים הנדרשים על מנת לפרסם את הדו"חות. בנוסף לעבירת אי-הדיווח הואשמו המערערים במסגרת אישום זה גם בניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
493. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים בעבירת הדיווח וזיכה אותם מניסיון לקבלת דבר במרמה. בהכרעת הדין סקר בית המשפט את המחלוקת שנתגלעה בין רואי החשבון לבין המערערים, ובראשם יגרמן, ביחס למעמדן של העברות הכספים לבעלי השליטה, שעל פני הדברים חייבו אישורי עסקה חריגה, אך סווגו על-ידי הקבוצה כהעברה במהלך העסקים הרגיל או כעסקאות מזכות. עוד עלה כי במסגרת ישיבת הנהלה של משב ציין יגרמן טעם נוסף לאי-הגשת הדו"חות, מעבר למחלוקת עם רואי החשבון, והוא קיומו של משא ומתן משמעותי להצעת רכש בפויכטונגר תעשיות, שעשויה להשפיע על תמונת המצב העסקית בכללותה (ת/661). לאור ראיות אלו, קבע בית המשפט כי יגרמן הצהיר בפה מלא, בשמו ובשם יתר בעלי השליטה, כי הוא מתכוון לעכב את פרסום הדו"חות. עוד נקבע כי הכוונה המובהקת במעשה זה היתה להטעות את המשקיעים, ו"לחסוך" מהם מידע אותו ראה יגרמן כרגיש. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשה ואת זכותם של המשקיעים לקבל את כל המידע הרלבנטי
--- סוף עמוד 205 ---
במסגרת הדו"ח התקופתי. אשר לאחריותם של יתר המערערים, דחה בית המשפט את טענת פלד לפיה סבר כי מדובר במחלוקת לגיטימית ולא מורכבת בין רואי החשבון לחברה, וכי סמך על גורמי המקצוע על מנת שיפתרו אותה בהקדם, בעודו פועל כמיטב יכולתו בגזרתו שלו. בהכרעת הדין נקבע כי על אף שהיה מודע לעיכוב החמור בהגשת הדו"חות, פלד גרר את רגליו ונמנע מלפעול, מקום בו היתה מוטלת עליו חובה לעשות כן. באופן דומה נדחו טענותיהם של גבעוני והבי אשר בקשו להתנער ממעורבות אקטיבית במאמצים להטעיית רואי החשבון, ולכפור בקיומה של כוונה מצדם להטעיית משקיעים. בהקשר זה הדגיש בית המשפט גם את העובדה כי גבעוני והבי לקחו חלק פעיל וקריטי בהעברות הכספים שהיו מלכתחילה הגורם לעיכוב הדו"חות. אשר לאישום בניסיון לקבלת דבר במרמה, קבע בית המשפט כי על אף שהיה ניתן להרשיע את המערערים גם בעבירה זו, הרי שקיימת חפיפה לא מבוטלת בין המעשים המיוחסים למערערים באישום זה לבין אלו שיוחסו להם במסגרת האישום הראשון. משהורשעו המערערים בעבירות החמורות יותר של גניבה בידי מנהל, עבירות מנהלים בתאגיד ובמרמה והפרת אמונים בתאגיד, קבע בית המשפט כי אין תכלית ראויה לשוב ולהרשיעם גם בעבירה זו, ומשכך יש לזכותם. מאחר והמדינה לא הגישה ערעור על הכרעת הדין, זיכוי זה הוא חלוט.