494. במסגרת האישום האחד עשר הואשמו המערערים בעיכוב בפרסום הדו"חות הכספיים של משב. מן הראיות שהובאו לפני בית המשפט עלה כי באותה העת עמדה משב בסיכון ממשי לכלילת הערת "עסק חי" בדו"חות הכספיים. זאת, על רקע קיומה של אופציית הפוט שנתנה משב לחייל, במסגרתה ניתנה האפשרות לחייל לחייב את משב לרכוש את אחזקותיה של הראשונה בפויכטונגר השקעות. בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה של חייל, שגם בדו"חותיה נכללה הערת "עסק חי", וכן בערבות הבנקאית ובפקדון ששועבדו להבטחת האופציות, היו רואי החשבון בדעה כי סביר שאופציית הפוט תמומש – דבר אשר יסב למשב הפסדים ניכרים (לאור ירידת ערכן של מניות פויכטונגר השקעות). נושאים נוספים שעכבו את פרסום הדו"חות, אליבא דרואי החשבון של החברה, כללו את הצורך בקבלת הערכת שווי מוסמכת ובלתי תלויה של פויכטונגר השקעות וכן קבלת חוות דעת משפטית כי קדי, בעליה ומנהליה אינם צדדים קשורים לחברת משב, וזאת לאור העברות הכספים והעסקאות שנעשו בין השתיים. על אף קיומן של מספר ישיבות בעניין בין נציגי החברה לבין רואי החשבון, לא הצליחו המערערים לשכנע את רואי החשבון לאשר את הדו"חות המוצעים. ביום 13.6.2002 הודיע עו"ד הייק לרשות ניירות ערך, בשם החברה, כי נדרשים נתונים נוספים לצורך פרסום הדו"חות, וזאת מבלי לרמוז על המחלוקת הקשה שעמדה בבסיס העניין. ביום 16.7.2002, לאחר דרישות והתראות חמורות מצד הרשות, פורסם דו"ח מיידי על-ידי
--- סוף עמוד 206 ---
החברה לפיו אי-פרסום הדו"חות של פויכטונגר תעשיות מונע את פרסום הדו"חות של משב, כמו גם הצורך בקבלת הערכת שווי ומחלוקת בין החברה לרואי החשבון שלה בנוגע להתקשרותה עם קבלנים. גם בדו"ח מיידי זה לא הוזכרה קדי כלל, ולא צוין כי אותם קבלנים (מיאב ובסט-בית) הם למעשה בעלי השליטה בחברה. בנוסף לכך לא הוזכרה אופציית הפוט המאיימת לפגוע קשות במצבה הכלכלי של החברה, וכל זאת, כאמור, כחודש וחצי לאחר המועד הנדרש לפרסום הדו"ח התקופתי. ביום 21.7.2002 שלח פלד לאיסטריק ושנהב מכתב המפציר בהם לפעול לפרסום הדו"חות. בו ביום נענה על-ידם כי הם עדיין ממתינים לקבלת חומרים רבים שנדרשו על-ידי רואי החשבון, בהם גם הבהרות לגבי משיכות קדי (ת/694). כזכור, למחרת נפתחה חקירת הרשות.
495. גם באישום זה הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערים בעבירות שיוחסו להם. בהכרעתו קבע בית המשפט כי האחריות המרכזית לעיכוב הדו"חות רובצת על כתפיו של יגרמן, כמי שהיה הגורם הפעיל ביותר אשר עמד מטעם החברה כדובר המרכזי בחזית מול רואי החשבון. יגרמן הסתיר מרואי החשבון את פועלה של חברת קדי ואת משיכות הכספים שבמחלוקת, וטען כי מדובר בהעברות בגין שכר טרחה, ולחלופין כי החוב של קדי למשב יוסדר בהקדם – כל זאת על מנת שזו לא תוצג בדו"חות הכספיים. בית המשפט גם חזר והדגיש כי יגרמן, הבי וגבעוני היו אחראים מלכתחילה לאותן עסקאות בעייתיות שגרמו לסירוב רואי החשבון לאשר את הדו"חות. בנוסף לכך דחה בית המשפט את טענות המערערים לפיהן קיימות היו מניעויות אובייקטיביות שמנעו את הפרסום, כגון העיכוב בפרסום הדו"חות של פויכטונגר תעשיות, והצורך בקבלת הערכת שווי של פויכטונגר השקעות. בהקשר זה הוזכר כי המערערים שלטו בקבוצה כולה ובחרו שלא לקדם את תהליך הפרסום, וזאת מאחר שלא היו בידיהם תשובות טובות לרואי החשבון. משכך, פסק בית המשפט, ניתן לקבוע כי העיכוב בפרסום הדו"חות נעשה על מנת להטעות משקיע סביר. אשר לאחריותם של פלד, הבי וגבעוני, אשר כיהנו כיו"ר הדירקטוריון וכדירקטורים במשב, קבע בית המשפט כי לא ניתן להסכים עם גרירת הרגליים מצדם וניסיונם 'להפיל' את האשמה כולה על יגרמן. בנסיבות הנתונות, בהן היתה מודעות אצלם לעצם העיכוב ולסיבותיו (וכאשר הם היו שותפים ביצירתן של אותן סיבות), ניתן היה לצפות מהם לפעול כראוי לשם קידום פרסום הדו"חות, ולא להסתפק בהסמכת יגרמן לטפל בנושא. משלא עשו כן, קבע בית המשפט, נושא כל אחד מהם באחריות מלאה וישירה לביצוע העבירה, בנוסף לאחריות שניתן היה להטיל עליהם גם בגין פעולה בצוותא.