--- סוף עמוד 207 ---
496. האישום השנים עשר נסב סביב עיכוב פרסום הדו"חות הכספיים של פויכטונגר השקעות, ובמסגרתו הואשמו פלד, גבעוני ויגרמן כי מנעו את הגשת הדו"חות מחשש שתופיע בהם הערת "עסק חי", ובניסיון להרוויח פרק זמן נוסף כדי לחמוק מתוצאה זו. בין הצדדים התקיימה הסכמה דיונית לצורך אישום זה, לפיה תקופת האיחור היא בין יום 1.7.2002 ועד ליום 22.7.2002, מאחר שפויכטונגר השקעות לא יכולה הייתה לאשר את דו"חותיה לפני אותו מועד. הראיות שהובאו לפני בית המשפט הראו כי בין החברה לרואי החשבון שלה היתה קיימת מחלוקת בנושא הדו"חות הכספיים בנוגע להכללת הערת "עסק חי". בישיבות הדירקטוריון שנערכו הוחלט כי החברה תפנה לרשות ניירות ערך ותסביר לה את המחלוקת, ואולם הדבר לא נעשה בפועל. כמו כן, במסגרת ישיבת דירקטוריון מיום 21.7.2002 הציג יגרמן בפני הדירקטוריון מצג לפיו קיים משרד רואי חשבון אחר, אשר חולק על דעת רואי החשבון של החברה וסבור כי מבחינה מקצועית ניתן להציג אחרת את מצב החברה וכי ביכולתה לעמוד בפרעון התחייבויותיה. עם זאת, טען יגרמן, אותו משרד אינו מוכן למסור לחברה חוות דעת רשמית, וזאת מטעמים קולגיאליים אל מול רואי החשבון הנוכחיים, אלא רק "נייר עבודה" שאינו רשמי. לטענת המדינה, לגבעוני, פלד ויגרמן היה כוח הכרעה מובהק בדירקטוריון פויכטונגר השקעות והם השתמשו בו על מנת לתמרן את הדירקטוריון לעכב את הגשת הדו"חות, במהלך שתוכנן על-ידי יגרמן ונתמך על-ידי גבעוני ופלד. מנגד טען פלד כי לא כיהן בתפקיד רשמי כלשהו בפויכטונגר השקעות, וגם אם אכן היה בעל שליטה בחברה, לא קיימת חלופה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך ביחס לגרימה לאי-פרסום דו"חות, להבדיל מהכללת פרט מטעה. טענה כללית זו נדחתה כאמור על-ידי בית המשפט המחוזי. לטענתו של גבעוני, הדירקטורים בחברה פעלו באופן עצמאי והיו מגיעים לאותן מסקנות גם ללא השפעתו של יגרמן. יגרמן עצמו טען כי לא היה ראוי לפרסם את הדו"חות במתכונת שהוצעה, מאחר שהדבר היה גורם נזק רב לחברה ולמשקיעים כאחד.
497. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענות המערערים. אשר לטענה בדבר צדקת ההחלטה על העיכוב, חזר בית המשפט וקבע כי השאלה מי צדק במחלוקת החשבונאית אינה רלבנטית כלל, וכי באותן נסיבות היה מקום לפרסם את עצם קיומה של המחלוקת ואת טעמיה, על מנת שציבור המשקיעים יהיה חשוף למידע המהותי הנוגע להשקעתו. בית המשפט הוסיף כי: "מדברים אלו של יגרמן עולה גם בבירור הכוונה להטעות משקיע סביר. כפי שכבר ציינתי, אין הטעייה סבירה של משקיע סביר. הטעייה היא הטעייה, על כל צורותיה". תרומתו של יגרמן לעיכוב הדו"חות, כך נקבע, "זועקת מהראיות", לאור היותו הרוח החיה בישיבות הדירקטוריון, בישיבות עם רואי החשבון ובפעילותו לשכנע את הדירקטוריון בקיומה של חוות דעת חשבונאית חלופית. בהקשר