501. יתר המערערים מלינים על קביעות בית המשפט המחוזי בדבר כוונת ההטעייה שנלוותה לעיכוב הפרסום, זה בכה וזה בכה. גבעוני טוען כי "שורש הרע" בעיכוב הדו"חות נובע מאותה מחלוקת עם רואי החשבון ביחס להגדרת הפעולות מושא האישומים האחרים. בהינתן מצב דברים זה, כך נטען, דווקא פרסום הדו"חות כמות שהם היה עלול להוביל להטעיית המשקיע הסביר. גבעוני מטעים כי הוא, הבי ופלד הלכו שבי אחר הסבריו של יגרמן בדבר הצורך בעיכוב הדו"חות, ולא ניתן לייחס להם כוונה עצמאית להטעיית משקיעים. אשר לפויכטונגר השקעות נטען כי בהתאם להסכמה הדיונית פרסום הדו"חות התעכב בשלושה שבועות בלבד, ויש בכך כדי להשליך על ההיזקקות לחזקה שבדין בנוגע למצב הנפשי.
502. הבי מפנה לכך שהרשעתו במסגרת האישומים העשירי והאחד-עשר נובעת מכך שלא פעל כפי שהיה מצופה ממנו כדירקטור. הוא אינו מלין על עצם הקביעה, ואולם לטענתו לא ניתן ללמוד מכך לגבי מצבו הנפשי. לדידו של הבי לא די בעצם האיחור המשמעותי כדי לבסס מסקנה זו. כמו כן טוען הבי כי לא היה מעורב במרבית הדיונים שנערכו עם עורכי הדין ורואי החשבון בעניין פרסום הדו"חות, וכי לא היה מכותב במסגרת ההתכתבויות השונות בין הצדדים. הבי מדגיש כי לא היו לו ההבנה והכלים המקצועיים לעסוק בעניינים כגון דא, וכי באותה תקופה עדיין היה מטולטל קשות מהירצחו של אחיו, וממילא לא היה מסוגל לעסוק בענייני הקבוצה. בנסיבות אלו, כך נטען, לא היה מקום להרשיעו בעבירה הדורשת כוונת הטעיה כאמור.
503. טענות ברוח דומה נשמעות גם מצדו של פלד, הטוען כי בזמן אמת סבר כי העיכוב בהגשת הדו"חות נבע ממחלוקות לגיטימיות וענייניות בין החברה לרואי החשבון שלה, וכי הצפי להגשת הדו"חות עמד על זמן קצר. לטענתו, אף גורם לא התריע על המשמעות של העיכוב בהגשת הדו"חות, וגם אם היו גורמים כאלה ואחרים אשר פעלו בכוונה לעיכוב הדו"חות מתוך מטרה בלתי כשרה – הדבר לא נעשה בידיעתו. פלד מדגיש גם הוא את חוסר הבנתו בפן החשבונאי והמשפטי, ואת תלותו
--- סוף עמוד 210 ---
בבעלי המקצוע ובהבהרות שהיו אמורות החברות לספק על מנת לקדם את פרסום הדו"חות. על רקע זה, הוא טוען, לא היה מקום לייחס לו כוונה להטעות משקיע סביר. כמו כן הוא מפנה לכך שדו"חות החברות הוגשו בשרשור ולפיכך העיכוב בהגשת הדו"חות של חברת אפקון אלקטרו מכניקה גרר אחריו את העיכוב בהגשת הדו"חות של החברות האחרות, מבלי שהיתה להן שליטה על כך. מטעם זה, כך נטען, לא הועמד לדין איש מהדירקטורים האחרים בפויכטונגר תעשיות ובמשב, ובנסיבות אלו לא היה מקום להעמיד לדין את פלד ויתר המערערים. אשר להרשעתו באישום השנים-עשר ביחס לדו"חות פויכטונגר השקעות, חוזר פלד על טענתו כי אין לראות אותו כבעל שליטה בחברה, טענה שנדחתה כזכור על-ידי בית המשפט המחוזי, כמו גם על ידנו. הוא מדגיש כי לא נשא בתפקיד רשמי כלשהו בחברה, לא השתתף בישיבות ההנהלה ולא היה חלק ממערך קבלת ההחלטות בה. גם נוכחותו בפגישות עם רואי החשבון נעשתה לבקשת יגרמן, ומכל מקום גם בפגישות אלו היה פסיבי לחלוטין. ככל שהיה מודע לטענותיהם של רואי החשבון ביחס למצב החברה, טוען פלד, הרי שמנקודת מבטו החלטת הדירקטוריון לעכב את הדו"חות היתה סבירה בנסיבות העניין, והיא נצרכה לטובת החברה וציבור המשקיעים כאחד, וזאת מאחר שהערת "עסק חי" משמעה גזר דין מוות לחברה, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלו, היה מקום לנסות ולמצוא כל דרך חוקית להימנע מהכללת הערה זו.