565. אם כן, מהו המשקל שיש לייחס לקביעותיו של בית המשפט המחוזי במסגרת האישום השני ביחס לאי העדתו של עו"ד הייק (בפסקאות 1250 ו-1275-1274)? לצורך הדיון, אנו מוכנים להניח לטובתו של יגרמן כי הדבר לא יהווה שיקול בבחינת טענתו להסתמכות על חוות הדעת של עו"ד הייק. אולם, בסופו של דבר, אנו סבורים כי לגופו של עניין אין מנוס מן המסקנה שאפילו הייתה ליגרמן "טעות" ביחס לסיווגה של העסקה דנן כעסקה חריגה, הרי שלא הייתה זו טעות כנה, וממילא לא הייתה זו טעות בלתי נמנעת באורח סביר.
566. סוגיית העדתו של עו"ד הייק באישום זה עלתה בעיקרה בהקשר לתשתית העובדתית שעמדה בבסיס חוות דעתו מיום 4.2.2002 (שלגביה קבע בית המשפט המחוזי כי זו הייתה תשתית חסרה וחלקית). כלומר, עיקר חשיבותה של העדות הייתה לעניין הוכחת היסוד האובייקטיבי של טענת ההסתמכות (ראו: עניין תנובה, בפסקה 37; עניין בלילי, בפסקה 15; עניין טגר, בפסקה 74), אם כי השמטת פרט או מתן מידע שגוי למייעץ עשויים להשפיע גם על בחינת היסוד הסובייקטיבי (ראו: עניין בלילי, שם; עניין טגר, שם). אולם, טענתו של יגרמן לא נדחתה על בסיס אי-קיומו של תנאי זה (פרישת התשתית העובדתית בפני עו"ד הייק) בלבד. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע מפורשות שיגרמן וגבעוני ידעו שהאמור בחוות הדעת אינו נכון. כך קבע, בין היתר, בית המשפט המחוזי, באומרו:
"אם מניחים כי מדובר בעסקה בהיקף לא מהותי, הדומה לעסקאות רבות אחרות שבוצעו בין הצדדים – ניתן בנקל להגיע למסקנה שלא מדובר בעסקה חריגה. אלא שזה לא היה המצב והנאשמים ידעו זאת היטב" (בפסקה 1276 להכרעת הדין. ההדגשה במקור).
בהמשך הדברים בית המשפט המחוזי אף הוסיף:
--- סוף עמוד 232 ---
"הנאשמים אולי אינם יודעי משפט (על אף שהתרשמתי שיגרמן בקיא ברזי המשפט ברמה ראויה), אולם הם ידעו כי העסקה המתוארת אינה מתארת את המציאות".
567. עוד נקבע כי המערערים עשו שימוש בחוות דעת הנשענת על מידע שהם ידעו כי הוא "מוטעה ומוטה" (בפסקה 1297 להכרעת הדין), וכי הם "ידעו כי מדובר בעסקה חריגה, ואם לא ידעו, הייתה שורה שלמה של גורמים מקצועיים שהתריעו על כך" (בפסקה 1278 להכרעת הדין).
568. קביעות אלה של בית המשפט המחוזי צריכות להנחות אותנו. ואמנם, אין קושי להגיע למסקנה כי לנגד עיניהם של גבעוני ויגרמן עמדו, לכל הפחות, נורות אזהרה "בוהקות", וזאת על בסיס ראיות התביעה בעניין זה. בראיות אלה יש כדי להעיד על הלך הרוח של יגרמן וגבעוני במועד הרלוונטי ועל האופן שבו ראו את העסקה גורמים מקצועיים אחרים בקבוצה. עמדנו לעיל (למשל, בפסקה 342) על כך שגם כאשר התריעו בעלי תפקידים שונים באשר לאופן ההתנהלות הפסול, גבעוני דחה במחי יד את הערותיהם. דומה שדי אם נציין שעו"ד רום ארז, ששימש כיועץ המשפטי של קבוצת פויכטונגר תעשיות, העיד בבית המשפט כי משהוצגה לו התוכנית בדבר העברתה של פעילות מיזוג האוויר מאפקון התקנות ושירותים למשב, הוא טען באזני גבעוני ויגרמן שמדובר בעסקת בעלי שליטה הדורשת הליך אישור מיוחד. בתגובה, כך על-פי עו"ד ארז בעדותו, השיב לו גבעוני: "אני לא זוכר שמיניתי אותך למבקר הפנים של החברה" (פרוטוקול מיום 10.3.2009, עמ' 4363-4362). יצוין, כי זו לא הייתה הפעם היחידה שבה עו"ד ארז התריע על כך שמדובר בעסקה חריגה אשר טעונה אישורים מיוחדים. הדברים הועלו על-ידו גם במסגרת מכתב מיום 25.6.2002, מכתב אשר כלל לא עסק במישרין בהליכי האישור של עסקת המקדמות, אלא בהליך הפיטורין של העובדים במחלקת מיזוג האוויר באפקון התקנות ושירותים. לקראת סיום המכתב, עו"ד ארז ראה צורך להתייחס גם להליכים שנדרשים לשיטתו לצורך אישור עסקת העברת פעילות מיזוג האוויר למשב. וכך הוא כתב: