573. במאמר מוסגר נציין, כי לדבקותם של יגרמן וגבעוני בחוות הדעת לפיה לא היה מדובר בעסקה "חריגה" נודע ערך כלכלי רב מבחינת המערערים. ערך זה חרג מכך שהם לא נדרשו לאשר את העסקה בהליכי האישור הקבועים בחוק החברות. לפי דבריו
--- סוף עמוד 235 ---
של יגרמן (פרוטוקול מיום 16.6.2010, בעמ' 5630), אם היה מדובר בעסקה חריגה, הכסף שהיה נכנס למשב כתוצאה ממנה היה מיועד להפחתת ההלוואה שנלקחה מבנק לאומי לצורך רכישת המניות בפויכטונגר תעשיות (כך על פי תנאי חוזה ההלוואה עם בנק לאומי). כלומר, המערערים לא היו יכולים לעשות שימוש בכסף זה לצורך תפעול שוטף או להחזרת חובות אחרים.
574. בנסיבות אלה, משהוכח כי לא התקיים היסוד הסובייקטיבי בעניינם של המערערים, מתייתר הצורך לדון בשאלה מהן העובדות שעמדו לנגד עיניו של עו"ד הייק כשכתב את חוות הדעת הנוגעת לחריגותה של העסקה דנן. ממילא, מתייתרת גם השאלה מה המשמעות שיש לייחס למשקל שנתן בית המשפט המחוזי לאי-העדתו של עו"ד הייק על-ידי יגרמן.
575. למעלה מן הצורך, נייחד מספר מלים נוספות לאי-העדתו של עו"ד הייק. אכן, דומה שלא היה מקום כי בית המשפט המחוזי ינקוט עמדה נחרצת ביחס לאחריותו של יגרמן לנושא אי-העדתו של הייק, בשים לב להמלצתו של בית המשפט עצמו, בשלב מסוים של ההליכים, כי עו"ד הייק לא יוזמן לעדות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהמדינה הסכימה להגיש את הודעותיו של עו"ד הייק על מנת שבית המשפט יוכל לעמוד באופן בלתי אמצעי על הדברים שמסר במסגרת חקירתו, בעוד יגרמן לא נענה להצעה זו (ראו עוד: פסקה 1029 להכרעת הדין). ואמנם, דומה שבית המשפט המחוזי שקל לחובתו של יגרמן גם את העובדה שהודעותיו של עו"ד הייק אף לא הוגשו, בנפרד מן העובדה כי הוא לא זומן לעדות (ראו למשל: פסקה 1243 להכרעת הדין).
576. לבסוף, נציין כי לא יכולנו להימנע מלהתייחס לחוות הדעת של עו"ד הייק מיום 4.2.2002 (ת/526), שלגביה טען יגרמן להסתמכות (חוות הדעת השנייה ניתנה כאמור כארבעה חודשים מאוחר לקיום העסקה, ועל כן אין לה נפקות של ממש בכל הנוגע לטעות הנטענת של המעורבים במועד העברת הכספים). ניתן לומר, כי "נורות האזהרה" שדלקו לנגד עיניהם של המערערים ביחס לאמור בחוות הדעת הראשונה רק גברו במרוצת הזמן, כך שעוצמתן זהרה באור יקרות בתקופה הסמוכה לפרסומה של חוות הדעת ה"מאשררת".
577. על כך יש להוסיף, שחוות הדעת האמורה מיום 4.2.2002 רחוקה מלענות על אמות המידה שפורטו לעיל, וזאת בלשון המעטה: מדובר בחוות דעת קצרה ביותר (האמור בה אינו עולה על היקפו של עמוד); היא אינה מבוססת על עובדות כלשהן, כי אם על רשימה של "הנחות"; ולמעשה, גם באשר לתוכן המועט הכלול בה, נפלו אי-