581. נזכיר שגבעוני ויגרמן כיהנו בתפקידי מפתח בחברות ציבוריות. העבירות שבהן הורשעו הן עבירות חמורות שכרוכים בהן יסודות של מרמה, בהיקף של מיליוני שקלים (במסגרת האישום דנן מדובר "רק" בארבעה מיליון שקל). כפי שפורט לעיל, בנסיבות מסוג אלה מצופה ממי שטוען לטעות לנקוט באמצעים קפדניים למניעתה. כאמור, בהתחשב בנוסחה של חוות הדעת, לא התרשמנו שגבעוני או יגרמן פעלו "באורח סביר" כדי למנוע טעות זו.
582. בהמשך לכך, מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט המחוזי לגבי המשמעות הטמונה בכך שחוות הדעת אינה מתייחסת כלל למערכת הכספים הפרטית בין יגרמן לבין כל אחד מהמערערים האחרים. זאת, מאחר שמערכת הכספים הפרטית הפכה את הסכם ההלוואה עם יגרמן לעסקה חריגה של חברה ציבורית עם אדם שלבעל השליטה יש בה ענין אישי (ומכאן שעליה לעבור את האישורים הקבועים בסעיף 275 לחוק החברות). כאמור, מערכת הכספים הפרטית לא זכתה לאזכור בתשתית העובדה שהונחה בחוות הדעת שבחנה את הסכם ההלוואה שנחתם עם יגרמן. ממילא, לא ניתן לכך כל ביטוי ב"שורות התחתונה" של חוות הדעת.
583. קשה להפריז בחשיבותה של התשתית העובדתית של חוות דעת שעליה מבקש נאשם להסתמך. היא מאפשרת לכל הנוגעים בדבר, ובכלל זה גם לנאשם עצמו בזמן אמת, לבחון האם ניתן להתבסס על הייעוץ שקיבל. כפי שפורט לעיל, זוהי אחת מאמות המידה המרכזיות לבחינת היסוד האובייקטיבי לצורך הכרה בהגנה של טעות במצב משפטי. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו המידע נוגע למערערים עצמם ולא לחברות, כדוגמת מערכת הכספים הפרטית בין יגרמן לבין גבעוני, הבי ופלד. לשיטתנו, מדובר במידע מן הסוג שאותו יש להדגיש כאשר פונים לייעוץ משפטי. העובדה שחוות הדעת דנן אינה מזכירה את הדברים, ולו במרומז, מעוררת קושי רב באפשרות להסתמך עליה.
--- סוף עמוד 238 ---
584. להשלמת התמונה נשוב ונזכיר דוגמה אחת מני רבות שמעידה על כך שיגרמן וגבעוני "טמנו את ראשם עמוק בחול", במקרה הטוב, בכל הנוגע לאישורים הנדרשים להסכם ההלוואה עם יגרמן. ביום 30.1.2002, יממה לאחר חתימתו של הסכם ההלוואה, הודיע אבי וינטר, סמנכ"ל הכספים בפויכטונגר תעשיות באותה עת, לגבעוני כי הוא רואה בהסכם ההלוואה נטילה בפועל של כל סמכויותיו בחברה והעברתן ליגרמן, באופן שמחייב אותו לפרוש מתפקידו (ת/367). וינטר ציין במכתבו זה כך: "מיד עם קבלת טיוטת ההסכם נפגשתי עם טל [הכוונה היא לטל יגרמן – הבהרה] והסברתי לו שלמעשה אם ייחתם ההסכם הרי שתפקידי נותר חסר תוכן". בהמשך לכך, וינטר אכן סיים את תפקידו כסמנכ"ל הכספים בפויכטונגר תעשיות והודעה על כך הועברה לבורסה ביום 7.2.2002 (ת/366).