585. מכתב זה של וינטר, שנשלח כאמור כיממה לאחר מתן חוות הדעת דנן, אינו מהווה רק אינדיקציה ברורה לתפקידו האמיתי של יגרמן בקבוצה. הוא מתייחס באופן מפורש להסכם ההלוואה ככזה שמעגן את מעמדו של יגרמן כנושא משרה בפויכטונגר תעשיות. למותר להזכיר שמתוכן המכתב עולה כי יגרמן עצמו היה מודע לדברים, שכן וינטר הבהיר לו בעל-פה כי הוא סבור שהסכם ההלוואה מייתר את תפקידו שלו עצמו כסמנכ"ל כספים. למעשה, וינטר אף סיכם עם יגרמן את תנאי עזיבתו (פרוטוקול מיום 15.10.2006 בעמ' 118). קשה לחשוב על התרעה ברורה ובוהקת יותר על כך שיגרמן "ממלא תפקיד בחברה" מאשר מכתב שנשלח בזמן אמת, על-ידי גורם שנמצא "בתוך המערכת". דא עקא, יגרמן וגבעוני לא שעו להתרעה זו, כמו גם להתרעות רבות אחרות שהופנו אליהם. הם ידעו כי יגרמן משמש כנושא משרה בפויכטונגר תעשיות וכי הסכם ההלוואה עמו צריך לקבל את האישורים המתאימים לכך בדין, אך נמנעו מלעשות כן.
586. לנוכח האמור לעיל, אין לנו כל צורך להידרש לטענת המדינה לפיה חוות הדעת לעניין הסכם ההלוואה ניתנה זמן רב לאחר שיגרמן החל לעבוד בחברות הקבוצה, ומכאן שאין גם צורך לדון בשאלה האם מדובר בטענה עובדתית "חדשה" כעמדתו של יגרמן.
הסתמכות על עמדת הרשות לניירות ערך בעניין השליטה בפויכטונגר תעשיות
587. אף אין בידינו לקבל טענתו של יגרמן בעניין הסתמכותו לכאורה על כך שהרשות לניירות ערך לא הסתייגה מתיאור מצב השליטה בטיוטת התשקיף.
--- סוף עמוד 239 ---
588. טענת ההסתמכות בעניין זה נוגעת לטיוטת תשקיף שלא ניתן לגביה, בסופו של דבר, היתר לפרסום מהרשות לניירות ערך. ממילא, התשקיף עצמו לא פורסם (כך עולה ממכתב הרשות לניירות ערך לעו"ד הייק מיום 8.7.2002 (ת/1210), שבו נמסר על ביטול הבקשה להיתר לפרסום תשקיף כיוון שלא הוגשה מטעם החברה טיוטה נוספת שהתבקשה). במאמר מוסגר יצוין כי האירועים הרלוונטיים לכתב האישום אירעו עובר לחקיקתו של חוק ניירות ערך (תיקון מס' 24), התשס"ד-2004, שבמסגרתו התאפשרה הצעה של ניירות ערך לציבור כבר לאחר הגשת טיוטת תשקיף לרשות (ראו עוד: פסרמן-יוזפוב, בעמ' 302-298). למעשה, יגרמן אינו חולק על כך שלא ניתן היתר לפרסום התשקיף. הוא רק טוען שבמסגרת הליכי הבחינה של טיוטת התשקיף לא הביעו מי מהגורמים ברשות לניירות ערך הסתייגות בעניין זה, למרות שהוא נזכר במסגרת שלוש טיוטות.
589. אנו סבורים שבמקרה זה טענת ההסתמכות אינה עומדת באף אחד מתנאי הסף שהותוו בפסיקה, ואף אינה נתמכת על-ידי הרציונאלים להכרה בטענת ההסתמכות.