48. האישום השביעי נסב על פעולות שביצע יגרמן בשיקים של פויכטונגר תעשיות לצורך פירעון חוב אישי שלו לאדם בשם יוסף מימון ז"ל שעמד על סך של 6,000,000
--- סוף עמוד 27 ---
שקל. לפי כתב האישום המתוקן, יגרמן הכין שלושה שיקים של פויכטונגר תעשיות בסך של 2,000,000 שקל כל אחד, כך שהם נמשכו לפקודת גבעוני, ונחתמו על-ידי גבעוני והבי בשם פויכטונגר תעשיות. בהמשך, כך נטען, חתם יגרמן על גב השיקים חתימות הנחזות להיות חתימות היסב של גבעוני, ומסר את השיקים לאדגר מימון לצורך כיסוי חובותיו כלפי אחיו, יוסף מימון. כשהפקיד אדגר מימון את אחד השיקים, בספטמבר 2012, הוחזר השיק על-ידי הבנק עקב כניסתה של פויכטונגר תעשיות להקפאת הליכים. יגרמן הואשם בהקשר זה בעבירות של גניבה בידי מנהל, גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, ואילו גבעוני והבי הואשמו בעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד. בבית המשפט המחוזי טען יגרמן כי החזיק בשיקים כדין, לאחר שפדה חוב של פויכטונגר תעשיות לבנק דיסקונט. עוד טען, כי השיקים ניתנו לאדגר מימון על מנת להשפיע על אחיו להזרים כסף לחברת פויכטונגר תעשיות.
49. בפתח הכרעתו באשר לאישום השביעי הצביע בית המשפט המחוזי על שתי שאלות שדורשות הכרעה עובדתית – לשם מה ניתנו השיקים לאדגר מימון, וכיצד הגיעו השיקים לידיו של יגרמן. בית המשפט המחוזי קבע שהשיקים ניתנו למימון לצורך כיסוי חובות אישיים של יגרמן, וכי יגרמן קיבל את השיקים שלא כדין. בית המשפט המחוזי דחה את טענת יגרמן כי השיקים הגיעו לידיו לאחר שפדה חוב של פויכטונגר תעשיות. הוא אף קבע כי יגרמן כתב את שמו של גבעוני על גב השיק באופן שנחזה כחתימתו. לנוכח האמור לעיל, הרשיע בית המשפט המחוזי את יגרמן בעבירות של גניבה בידי מנהל, בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ובמרמה והפרת אמונים בתאגיד. בית המשפט המחוזי זיכה את הבי מהעבירה שיוחסה לו בקובעו שהוא פעל במקרה זה לטובת החברה. לעומת זאת, הרשיע בית המשפט המחוזי את גבעוני בעבירה של מרמה והפרת אמונים, בשים לב לכך שתפקידיו בפויכטונגר תעשיות לא הסתכמו רק בהיותו דירקטור, ובפועל הוא שימש כמנכ"ל החברה. בית המשפט המחוזי קבע כי מסירת שיקים חתומים אך לא מלאים ליגרמן, בייחוד כאשר גבעוני מודע למצוקתו הפיננסית של האחרון, מהווה מקרה מובהק של הפרת אמונים.