63. לבסוף, בהתייחס לפלד, בית המשפט המחוזי קבע כי המעשים שבהם הורשע הם ברף הנמוך מבין כל הנאשמים בפרשה, וכי יש לשקול לזכותו את השירות הציבורי שביצע במשך שנים (כמפכ"ל המשטרה ובתפקידים נוספים). כמו כן, בית המשפט המחוזי נתן משקל לכך שהסיקור התקשורתי בפרשה התמקד בפלד, על רקע התפקידים שביצע בעברו. על פלד הוטל אפוא עונש מאסר בפועל לחצי שנה שירוצה על דרך של עבודות שירות, ובנוסף לכך 18 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות שבהן הורשע, וכן קנס כספי בסך של 100,000 שקל או ארבעה חודשי מאסר תחתיו.
64. ביצוע עונשיהם של גבעוני, הבי ופלד עוכב עד להכרעה בערעור דנן. לעומת זאת, בקשתו של יגרמן לעיכוב ביצוע עונשו נדחתה, והוא החל לרצות את עונשו.
הערעורים
65. בפנינו מונחים ערעוריהם של ארבעת המעורבים שעניינם פורט לעיל – יגרמן, גבעוני, הבי ופלד. כולם מערערים הן על הכרעת הדין בעניינם והן על חומרת עונשיהם. מנגד, עומד ערעורה של המדינה על קולת עונשיהם. נציג את עיקרי הטענות בכל אחד ואחד מן הערעורים.
ערעורו של יגרמן
--- סוף עמוד 32 ---
66. מבין כל הערעורים שבפנינו, ערעורו של יגרמן הוא המקיף ביותר. יגרמן טוען, באמצעות באי-כוחו, עו"ד דוד פורר ועו"ד לימור לוי, שהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי לוקה בשגיאות ובפערים רבים, וכי בשל כך יש לזכותו מן העבירות שיוחסו לו. יתר על כן, לטענת יגרמן הפגמים בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי אינם מאפשרים לו להתמודד עם הממצאים שהובילו להרשעתו. על כן, לשיטתו של יגרמן, התיק "אינו בשל" לדיון בערעור ויש להחזירו לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה ישוב ויכריע וינמק את קביעותיו. להלן נתאר טענותיו אלה, ולצדן גם את הטענות שהעלה יגרמן נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגופם של דברים.
67. הטענות של יגרמן בשאלת השליטה – יגרמן טוען שבית המשפט החיל בעניין זה פרשנות מרחיבה של המושג "שליטה", אשר פותחה בפסיקה בהקשרים אזרחיים. לשיטתו, לצורך דיון בהטלתה של אחריות פלילית היה מקום לנקוט דווקא בפרשנות מצמצמת למונח זה. יגרמן מוסיף וטוען שבית המשפט המחוזי שגה בכך שאימץ את שיטת "איתור בעל השליטה" ביחס לבחינת השליטה במקרה של שרשור חברות. לטענתו, קביעה זו נוגדת את ההלכה הפסוקה (בהפניה לעע"ם 6352/01 חדשות ישראל (טי.אי.אן.סי) בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נו(2) 97 (2001) (להלן: עניין חדשות ישראל)).