68. באופן ספציפי, עיקר טענותיו של יגרמן בעניין סוגיית השליטה נוגעות לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה משב הייתה בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות. לשיטתו של יגרמן, המבחן לקיומה של שליטה הוא ביכולת להעביר החלטות באסיפה הכללית נגד רצונם של בעלי המניות האחרים, ולטענתו למשב לא הייתה יכולת זו. יגרמן מפנה בהקשר זה לכך שמשב נכשלה בהעברת מספר החלטות באסיפה הכללית של פויכטונגר תעשיות. הוא מוסיף וטוען שקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין לייחס לעובדה זו משקל משמעותי מאחר שההחלטות הרלוונטיות נגעו לנושאים קלי ערך אינה יכולה לעמוד. לטענתו של יגרמן, אם משב לא יכולה להעביר באסיפה החלטות בעלות חשיבות נמוכה, הרי שמקל וחומר לא היה בכוחה להעביר החלטות בנושאים בעלי משמעות.
69. יגרמן סבור גם שבית המשפט המחוזי שגה בכך שהסתמך על חוות הדעת של עו"ד הייק לצורך קביעה כי משב שלטה בפויכטונגר תעשיות. לטענתו, הנחת השליטה בחוות הדעת נעשתה לצורך הצגת הדברים באופן פשוט. הוא מוסיף וטוען כי מאמירותיו של עו"ד הייק ניתן דווקא ללמוד שבזמן אמת הוא היה סבור שמשב אינה בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות.
--- סוף עמוד 33 ---
70. טיעון נוסף שמעלה יגרמן בסוגיה זו נוגע לשיעור האחזקות של משב בפויכטונגר תעשיות. יגרמן טוען כי בעניינה של משב לא התקיימה חזקת השליטה הקבועה בחוק החברות, בשים לב לכך שבמועדים הרלוונטיים היא החזיקה ב-24.99% מזכויות ההצבעה בפויכטונגר תעשיות (בעוד שהרף לקיומה של חזקת שליטה לפי סעיף 268 לחוק החברות הוא אחזקה ב-25%). יגרמן מוסיף וטוען שבית המשפט המחוזי שגה כשייחס למשב שיעורי אחזקה גבוהים מ-%24.99 בשל אופציית הפוט שנתנה למוכרים. בהקשר זה, הוא מדגיש שאופציית הפוט העניקה למוכרים, ולא למשב, את אפשרות הבחירה אם לממש את האופציה.
71. טענתו האחרונה של יגרמן בנוגע לשליטה של משב בפויכטונגר תעשיות נוגעת להשוואה בין המצב ששרר לפני מכירת המניות של פויכטונגר תעשיות למשב לבין המצב ששרר לאחר מכן. יגרמן טוען כי בעלי המניות שמהם רכשה משב את מניות פויכטונגר תעשיות (ובראשם מר עזי פויכטונגר), לא נחשבו לבעלי שליטה בפויכטונגר תעשיות. על כן, לטענתו לא היה מקום לראות גם במשב בעלת שליטה בפויכטונגר תעשיות.
72. הטענות של יגרמן בנושא ההסתמכות על הרשות לניירות ערך – לצד זאת, יגרמן טוען כי אפילו הייתה למשב שליטה בפויכטונגר תעשיות, הרי שבזמן אמת הוא סבר שלא כך הדבר. באופן ספציפי יותר, יגרמן טוען שבית המשפט המחוזי שגה כשדחה את טענתו לפיה הוא הסתמך על עמדתה של הרשות לניירות ערך באישור שניתן לטענתו לטיוטת תשקיף של אפקון אלקטרו מכניקה. בטיוטה זו, שהועברה לעיון ולהערות הרשות לניירות ערך בחודש מרץ 2002, נכתב על-ידי עו"ד הייק, כי אין לגוף כלשהו שליטה בפויכטונגר תעשיות. יגרמן ביקש להסתמך על דברים אלה, בשים לב לכך שבאותו מועד הרשות לא העירה או הסתייגה מכך. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו, בין היתר, שהתשקיף חסר התייחסות לשתי עובדות רלוונטיות: הראשונה, אופציית הפוט שניתנה למוכרים של פויכטונגר תעשיות; השנייה, האופציה שניתנה לחייל לחייב את משב לרכוש ממנה אחזקות בפויכטונגר השקעות (כמפורט לעיל בפסקה 8(ג)). יגרמן טוען כי עובדות אלה כן פורטו בטיוטת התשקיף שהועברה לרשות, ומכאן שהנימוק המרכזי של בית המשפט המחוזי לדחיית טענת ההסתמכות על עמדת הרשות אינו יכול לעמוד לשיטתו.