73. הטענות של יגרמן בנושא ההסתמכות על חוות דעת של עו"ד הייק – בנוסף לטענתו בדבר הסתמכות על עמדת הרשות לניירות ערך, יגרמן טוען כי פעולות רבות העומדות ביסוד הרשעתו בפרשה דנן הסתמכו על חוות דעת שכתב עו"ד הייק, אשר
--- סוף עמוד 34 ---
ליווה את המערערים במסגרת פעולתם בקבוצת החברות. כאמור, יגרמן טען בבית המשפט המחוזי להסתמכות על חוות דעת שכתב עו"ד הייק במספר נושאים, ובכלל זה בכל הנוגע לסוגיות הבאות: השליטה של משב בפויכטונגר תעשיות (יגרמן טען שהסתמך על חוות דעת באשר להעדרה של שליטה כאמור); מעמדו של יגרמן כנושא משרה (לטענת יגרמן, הוא הסתמך על חוות דעת באשר לכך שאינו נושא משרה); וכן עניין חוקיותה של העברת המקדמות שנדונה באישום השני. יצוין כי בנקודה אחרונה זו, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של יגרמן באשר להסתמכות על עמדתו של עו"ד הייק, בקובעו, בין היתר, שהימנעותו של יגרמן מלזמן את עו"ד הייק לעדות בעניין זה נזקפת לחובתו. יגרמן תוקף קביעה זו. הוא טוען שהחלטתו שלא לזמן את עו"ד הייק התבססה על המלצתו של בית המשפט המחוזי במהלך המשפט לפיה יוסכם על הצדדים כי יוגשו הודעותיו של עו"ד הייק, מבלי שמי מהצדדים יזמן אותו לעדות. בהמשך לטענה זו הגיש יגרמן בקשה לגביית עדותו של עו"ד הייק בבית המשפט המחוזי (לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי). ביום 24.11.2014 דחינו בקשה זו. לצד זאת, הבהרנו שאין בהחלטתנו משום קביעה באשר למשקל שאותו יש לייחס לקביעות שונות של בית המשפט המחוזי הנוגעות לאי העדת עו"ד הייק.
74. הטענות של יגרמן בשאלת מעמדו כנושא משרה – יגרמן תוקף את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה שימש כנושא משרה בכל אחת מחברות הקבוצה. יגרמן טוען כי בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה באיזה תפקיד הוא נשא בפועל בכל אחת מהחברות. יגרמן טוען כי לא מילא את התפקידים שיוחסו לו במלואם – לטענתו, הוא לא החליף את מנהלי הכספים בחברות הקבוצה ואף לא עסק בניהול השוטף שלהן. בנוסף לכך, יגרמן טוען שבית המשפט המחוזי החיל הגדרה מרחיבה של המושג "נושא משרה", דבר שנוגד לטענתו עקרונות יסוד של פרשנות במשפט הפלילי. לבסוף, הוא מצביע על כך ששורה של גורמים, ובהם בעלי תפקידים בחברות הציבוריות של הקבוצה, משפטנים ואנשי כספים, לא ראו בו נושא משרה בזמן אמת.
75. הטענות של יגרמן בנושא המנגנון התשקיפי – טענה זו נוגעת בעיקרה להעברות הכספים בין החברות הציבוריות לחברות הפרטיות מיאב ובסט בית, שנדונו במסגרת הדיון בעבירות הגניבה באישומים הראשון וברביעי. יגרמן טוען כי קביעתו של בית המשפט לפיה לא ניתן היה להסתמך על המנגנון התשקיפי לצורך העברת הכספים לחברות מיאב ובסט בית היא קביעה שגויה שנבעה משגגה של בית המשפט המחוזי בבחינת הראיות. בהקשר זה, יגרמן מצביע על כך שטענתו בדבר האפשרות להעביר את הכספים מכוחו של המנגנון התשקיפי נסמכה, בין היתר, על כך שמנגנון זה יושם באופן שלו טען יגרמן עוד בתקופה קודמת לזו, תקופה שבה אף אחד מהמערערים לא