362. גם לגופם של דברים, איננו סבורים שנפל פגם בהרשעתו של יגרמן מכוח דיני השותפות. בנקודה זו אין צורך להרחיב. אין לקבל את טענתו של יגרמן לפיה בהכרעת הדין "חסרות קביעות עובדתיות שרלוונטיות לצורך הקביעה כי המערער פעל בשותפות עם יחד עם גבעוני והבי". קביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן יגרמן, גבעוני והבי פעלו בשותפות במסגרת ביצוע העבירות שבהן הורשעו באישום הראשון הן מבוססות, ונשענות על קשת רחבה של ראיות ועדויות כמתואר לעיל.
363. לפני סיום הדיון בנושא זה נציין כי יגרמן העלה טענות דומות הנוגעות להרשעתו לפי דיני השותפות ביחס לאישומים נוספים, וקביעותינו שלעיל יפות גם כלפי טענות אלה. לכך יש להוסיף, כי ביחס לאישומים אחרים קבע בית המשפט המחוזי שניתן היה להרשיע כל אחד מהמערערים גם ללא דיני השותפות. על כן, לא נידרש לכך בהרחבה בדיון בהמשך הדברים.
האישום הראשון – עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד
--- סוף עמוד 152 ---
364. כזכור, במסגרת האישומים הראשון והשני הורשעו גבעוני, הבי ויגרמן גם בעבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, על-פי סעיפים 424(2) ו-425 לחוק העונשין. לטענתו של יגרמן, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי ההרשעה בעבירות הגניבה בידי מנהל "מקפלת" בתוכה את יסודות העבירות על-פי סעיפים 424 ו-425 לחוק העונשין, והיה על בית המשפט לדון ביסודות עבירות אלה בנפרד מיסודות עבירת הגניבה. בד בבד עם טענה זו, נטען כי אם תתקבלנה טענותיו של יגרמן באשר לעבירות הגניבה, הרי שיש לזכותו מהעבירות על-פי סעיפים 424 ו-425. עוד נטען, כי לא היה מקום להרשעה בעבירות אלה בהתחשב בכך שיגרמן, גבעוני והבי הורשעו על בסיס אותה מסכת עובדתית בעבירות הגניבה, שהיא עבירה חמורה יותר (טענה דומה הועלתה גם על-ידי הבי).
365. לא מצאנו ממש בטענותיו של יגרמן בעניין זה. ראשית, יגרמן לא פירט מהם היסודות בעבירות על-פי סעיפים 424 ו-425 שאינם מתקיימים לשיטתו במקרה דנן גם בעבירת הגניבה בידי מנהל, על-פי סעיף 392 אשר נדונה לעיל. שנית, אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי דן כפי הנדרש גם בהתקיימות יסודותיהן של העבירות הנוספות. בפסק דינו הבהיר בית המשפט כיצד הדיון שנערך על-פני למעלה מ-100 עמודים ביסודות עבירת הגניבה מקיים את יסודות העבירות על-פי סעיפים 424 ו-425 (פסקאות 1207-1202 להכרעת הדין). שלישית, בנסיבות העניין לא נפל פגם עקרוני בהרשעתם של המערערים גם בעבירות דנן, בנוסף לעבירות הגניבה, משאין מחלוקת כי העונש שהוטל על המערערים אינו חמור מהעונש המירבי שניתן היה להטיל בגין עבירות הגניבה (ראו: סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי; רבין וואקי, בעמ' 372-370). לכך יש להוסיף כי בין עבירת הגניבה לבין העבירות דנן אין חפיפה מוחלטת בכל הנוגע לתכליות ולאינטרסים החברתיים המוגנים על-ידי כל אחת מהעבירות (ראו והשוו: עניין הורוביץ, בפסקאות 236-234)).
האישום הראשון – המנגנון התשקיפי
366. כאמור, בבית המשפט המחוזי נדחתה טענת המערערים, לפיה העברות הכספים לחברות הפרטיות בוצעו מכוחו של "המנגנון התשקיפי" – תשקיף שהוציאה אפקון אלקטרו מכניקה בשנת 1998 (במועד הרלוונטי היה שמה של החברה פויכטונגר אלקטרו מכניקה בע"מ) ואושר על-ידי הרשות לניירות ערך, במסגרתו עוגנה ההסכמה שבין החברה ובין פויכטונגר תעשיות, לפיה רשאיות החברות שבקבוצת פויכטונגר תעשיות להעביר ביניהן יתרות מזומנים עד לסכום של חמישה מיליון דולר ללא צורך באישורים נוספים (ת/28).
--- סוף עמוד 153 ---
כך קבע סעיף 10.2.2 לתשקיף:
"בין החברה והחברה-אם נחתם ביום 17.5.98 הסכם לפיו הצדדים מסכימים כי יתרות המזומנים שיהיו קיימות אצל אחד מהצדדים, לרבות כל אחת מחברות קבוצת פ.ת., יופקדו בחשבונו של הצד השני (להלן: "יתרות המזומנים"), וזאת בכל מקרה בו לצד האחר יהיו יתרות מזומנים, והצד השני יהיה זקוק להן.
העברת יתרונות מזומנים מהחברה לקבוצת פ.ת., תעשה באמצעות ודרך חשבונות הבנק של החברה האם, אשר תעביר את היתרות לחברה אחרת בקבוצת פ.ת. לפי שיקול דעתה.
על אף האמור לעיל, מוסכם בזאת בין הצדדים כי בכל מקרה בו הסך המצטבר של יתרות המזומנים שיועמדו על ידי החברה לקבוצת פ.ת. יהיה שווה ערך בשקל לסך של חמישה מיליון דולר ארה"ב, אזי כל העמדת סכום מעבר לסך זה ע"י החברות לקבוצה, יהיה כפוף לאישור דירקטוריון החברה".
וכך הוגדרה קבוצת פויכטונגר תעשיות בתשקיף:
"קבוצת פויכטונגר תעשיות או קבוצת פ.ת. - בתשקיף זה- החברה והחברות הבנות, חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ וכן כל חברה בת או חברה קשורה של החברה האם כיום ובעתיד. אם במהלך תקופת החסימה, כאמור בס' 3.6 לתשקיף, תעזוב חברה לחברות קבוצת פ.ת. את הקבוצה, ישארו המניות המוחזקות בידי עובדי חברה זו בחזקתם".
367. יצוין כי תשקיף אפקון בקרה זהה לזה של אפקון אלקטרו מכניקה, אך אינו כולל הגדרה לקבוצת פויכטונגר תעשיות. תחת זאת מנויות בו חברות הקבוצה במספר מקומות (ת/27).
368. כזכור, עיקר המחלוקת בין הצדדים, הן בערכאה הדיונית והן לפנינו, נסב על המשמעות שיש ליתן לביטוי "חברה קשורה" שצוין בתשקיף. ובפרט, האם יש לראות במשב, מיאב ובסט בית – אליהן הועברו הכספים – כחברות קשורות על-פי התשקיף, או שמא יש ליתן לביטוי "חברה קשורה" את משמעותו הפשוטה, בהתאם להגדרה שבחוק ניירות ערך ובתקנות פרטי התשקיף. לטענת המדינה, בהתאם להגדרות אלה אין לראות במשב, מיאב ובסט בית כחברות קשורות לפויכטונגר תעשיות, וכפועל יוצא מכך אין באמור בתשקיף כדי להכשיר את העברות הכספים לחברות אלה. מנגד, לטענת יגרמן, הפרשנות הרלוונטית לתשקיף דנן, אשר עולה בקנה אחד עם תכליתו ועם
--- סוף עמוד 154 ---
הסכמות הצדדים, היא בהתאם לגילוי דעת 29 של לשכת רואי החשבון. להלן תובאנה ההגדרות השונות.
זו לשון הגדרת "חברה קשורה" בסעיף 1 לחוק ניירות ערך:
"חברה קשורה – חברה מסונפת וכן חברה, אשר חברה אחרת – שאינה חברה-אם שלה – השקיעה בה סכום השווה לעשרים וחמישה אחוזים או יותר מההון העצמי של החברה האחרת, בין במניות ובין בדרך אחרת, למעט הלוואה הניתנת בדרך העסקים הרגילה".
זו לשון הגדרת "חברה קשורה" בתקנה 1 לתקנות פרטי התשקיף:
"(1) חברה, אשר חברה אחרת – שאינה חברה-אם שלה – השקיעה בה סכום השווה בהתאם למאזנה המתואם לעשרים וחמישה אחוזים או יותר מההון העצמי המתואם של החברה האחרת, בין במניות ובין בצורה אחרת, למעט בהלוואה הניתנת בדרך העסקים הרגילה ואינה הלוואת בעלים;
(2) חברה, אשר חברה אחרת – שאינה חברה-אם שלה – מחזיקה בעשרים וחמישה אחוזים או יותר מן הערך הנקוב של הון המניות המנופק שלה או מכוח ההצבעה שבה, או רשאית למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר ממספר מנהליה".
וזו לשון הגדרת "צדדים קשורים" בסעיף ב' לגילוי דעת 29:
3. "בדרך כלל ניתן לראות בצדדים 'צדדים קשורים', כשלאחד מהם היכולת להשתמש, במישרין או בעקיפין, בשליטה או השפעה מהותית לצורך קבלת החלטות תפעוליות או כספיות של הצד האחר, או כששני הצדדים נתונים לשליטתו או השפעתו המהותית של צד שלישי. ברם הבחנה זו מופשטת. ולכן קשה, אם לא בלתי אפשרי, מבחינה מעשית להשתמש בה לשם קביעת קיומו של מצב של 'צדדים קשורים'.
4. צדדים קשורים לצורך גילוי דעת זה הם:
(1) צדדים, שאחד מהם, במישרין או בעקיפין:
--- סוף עמוד 155 ---
(א) מחזיק בעשרה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של הצד האחר או מכוח ההצבעה בו או מהסמכות למנות בו מנהלים, או
(ב) רשאי למנות את המנהל הכללי, או
(ג) מכהן כמנהל או מנהל כללי.
(2) כל תאגיד, שצד, כאמור בסעיף משנה (1) של סעיף זה, מחזיק בו עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק שלו. או מכוח ההצבעה בו או מהסמכות למנות מנהליו".
369. בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי נסקרו בהרחבה העדויות והראיות באשר לאופן שבו ראה יגרמן עצמו את משמעות הביטוי "חברה קשורה" במועדים הרלוונטיים (פסקאות 980-976; 1013-997 להכרעת הדין). בדיון שלפנינו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם בהקשר דנן, ואנו סבורים כי לצורך ההכרעה בשאלה האם היה בכוחו של המנגנון התשקיפי כדי להכשיר את העברות הכספים, אין מקום לדון בטענותיו הנוספות של יגרמן, למשל כי בטרם רכישת מניות פויכטונגר תעשיות על-ידי משב ועוד לפני שהיה מי מהמערערים מעורב באפקון אלקטרו מכניקה, בוצעה מכוחו של המנגנון דנן עסקה אחרת, הדומה לשיטתו של יגרמן לעסקאות הנדונות לפנינו. ממילא, כממצא עובדתי שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו כאמור, קבע בית המשפט כי לא בוצעה מכוחו של המנגנון ולוּ עסקה אחת הדומה להעברות הכספים הנדונות, שיש בה כדי ללמד כי המנגנון התשקיפי הופעל בעבר ברשות ובסמכות:
"עיינתי בת/15 (תשקיף פויכטונגר השקעות משנת 2000) עיין היטב, ולא מצאתי תיאור של עסקאות הדומות לענייננו, כפי שטען יגרמן – ושמכוחן ביקש כי אלמד כי המנגנון התשקיפי כבר הופעל בעבר ברשות ובסמכות. יגרמן אף לא פרט בסיכומיו באשר לאותן עסקאות ולא הפנה אליהן באופן ספציפי. יתר הנאשמים לא התייחסו לעניין זה. לא ברור אפוא כיצד ציפה יגרמן כי ציבור המשקיעים יוכל לעשות את אותה הקבלה ולהבין את המנגנון התשקיפי כפי שהוא ביקש לפרשו" (פסקה 1118 להכרעת הדין).
370. קביעת בית המשפט המחוזי באשר לסוגיה עובדתית זו מקובלת עלינו ולא מצאנו טעם לשנות ממנה. מקובלת עלינו גם קביעתו הנוספת של בית המשפט בעניין זה, כי אף לוּ היתה בנמצא עסקה דומה כנטען – ואיננו סבורים שכך הוא – הרי שלא היה בכך כדי לתמוך בטענתו של יגרמן, לפיה המשמעות שיש ליתן לביטוי "חברה קשורה" בתשקיף היא כזו המאפשרת את החלתו גם על משב, מיאב ובסט בית, הנמצאות "מעל" קבוצת פויכטונגר, ולא רק על חברות הנמצאות "תחת" הקבוצה, כמשמעותו הפשוטה של הביטוי על-פי חוק ניירות ערך ותקנות פרטי התשקיף. מסקנה שכזו אינה עולה באופן ישיר – ואף לא באופן דחוק – מן התשקיף.
--- סוף עמוד 156 ---
371. מקובלת עלינו עמדת המדינה כי נקודת המוצא לדיון דנן היא כי יש ליתן לפרטים המנויים בתשקיף את משמעותם הרגילה והמקובלת, כבכל מסמך, וכי הנטל להוכיח אחרת מונח לפתחו של הטוען לפרשנות שונה וחריגה. אנו סבורים כי הדברים נכונים עוד יותר מקום שהמסמך הנדון הוא תשקיף של חברה ציבורית שמטרתו לספק מידע רלוונטי בשפה בהירה ככל הניתן, ככלי להגנה על ציבור המשקיעים מפני פערי המידע הטבועים; לצורך כינון שוק ניירות ערך יעיל והוגן; וכן – במיוחד לענייננו – על-מנת להרתיע "את בעלי הכוח בחברות ציבוריות מפני תרמית ומניפולציות, תוך אפשרות לפקח על פעולותיהם" (ראו למשל: עניין הורוביץ, בפסקה 32; יורם דנציגר הזכות למידע אודות החברה 287-285 (2000)). כידוע, מטרת דיווחי החברות הציבוריות היא להבטיח זרימה של מידע מלא ומדויק ככל הניתן לציבור, כחלק מעקרון הגילוי הנאות העומד בבסיס דיני ניירות הערך ושעליו מושתת המסחר בהם (ראו למשל: עניין הורוביץ, בפסקה 31 והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל, פסקה 83 (10.3.2008); עניין ערד, בעמ' 345-344; רונן עדיני דיני ניירות ערך 172, 312-310 (2004); ימין ווסרמן, בעמ' 39-31). הגשמתו של עקרון הגילוי הנאות מחייבת כי תינתן לפרטים שבתשקיף הפרשנות הברורה, המקובלת והסטנדרטית העולה מפשוטם, כפי שהיה מבין אותם המשקיע הסביר (ראו בהקשר זה: הוועדה לבחינה מחודשת של מודל הדיווח על עסקי החברה בתשקיף ובנגזרותיו דין וחשבון 40-39 (2001) (בדבר כלל "העברית הבהירה" אשר אומץ בסעיף 40 לתוספת הראשונה לתקנות פרטי התשקיף). ראו גם: ימין ווסרמן, בעמ' 41, 255-254; פסרמן-יוזפוב, בעמ' 281-276).
372. בענייננו, לשון התשקיף אינה מוסיפה על ההגדרה של "חברה קשורה", ומכאן שהמשמעות שיש ליתן לה היא זו הבהירה והנוהגת. ככל שמבקש פלוני ליתן למונח מסוים בתשקיף משמעות אחרת או נוספת לזו המקובלת, הרי שעליו לבאר זאת באופן מפורש, שיהיה נהיר למשקיע הסביר, לצורך צמצום פערי המידע ועל-מנת שיוכל המשקיע להעריך נאמנה את ערכו של נייר הערך הנסחר. ללשונו הפשוטה של התשקיף תפקיד מכריע גם לצורך הגשמת המטרה הנוספת של עקרון היסוד בדבר גילוי נאות, באשר להרתעה והפיקוח מפני מעשי תרמית ומניפולציה בחברה. דברים אלו מתעוררים במובהק במקרה דנן, בו ניסו המערערים – כהגדרת בית המשפט המחוזי – "... להכשיר עסקאות שיטיבו עם בעל השליטה מבלי להבהיר זאת במפורש" (פסקה 1119 להכרעת הדין). אנו סבורים כי במקרה דנן דבריו של בית המשפט המחוזי נכונים אף בהתחשב בכך שטענתו של יגרמן נסמכת על ההגדרה השונה שבגילוי הדעת, שכן גילוי הדעת הינו בעל מעמד נורמטיבי נמוך ממעמדם של חוק ניירות ערך ותקנות פרטי התשקיף (ראו למשל: ע"א 8548/06 אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ, פסקה 7 (31.8.2008)).
--- סוף עמוד 157 ---
במקרה דנן, אופן ההגדרה בחוק ניירות ערך ובתקנות פרטי התשקיף מהווה את ברירת המחדל בדבר המשמעות שיש ליתן לביטוי "חברה קשורה". על-כן, אף אם כוונת מנסחי התשקיף היתה שונה – ואיננו קובעים שכך היה – הרי שכוונה זו לא מצאה את ביטויה בתשקיף, באופן הפשוט והבהיר הנדרש.
373. ממילא אנו סבורים כי יגרמן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי יש ליתן לביטוי "חברה קשורה" משמעות אחרת מזו המשתמעת מפשוטו, וכי במועדים הרלוונטים אכן האמין בכנות ובתום לב כי יש בכוחו של המנגנון התשקיפי כדי להכשיר את העברות הכספים לחברות הפרטיות, לצורך כיסוי ההלוואה לה ערבו גבעוני והבי באופן אישי. ראשית, כפי שצוין לעיל, המערערים שלפנינו לא היו מעורבים בניסוח התשקיף, וחרף הטענה נגד המשמעות המקובלת לביטוי "חברה קשורה", נמנע יגרמן מלזמן לעדות את מי מעורכי התשקיף על-מנת שיעידו על הכוונה החריגה שייחס להם בניסוחו. מושכלות יסוד הם כי המנעות מלהביא ראיה, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של מי שעליו היה הנטל להביאהּ, מן הטעם שעל-פני הדברים מתחייבת המסקנה לפיה אילו הובאה הראיה, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד (ראו למשל: ע"פ 5762/13 פאעור נ' מדינת ישראל, פסקה 47 (21.10.2014); ע"פ 11331/03 קיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 435 (2004); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1865 (2009)). שנית, מקובלת עלינו קביעת בית המשפט, לפיה כבר בזמן אמת חשד יגרמן כי אין בכוחו של המנגנון התשקיפי כדי להכשיר את העברות הכספים. מסקנה זו נלמדת למשל מתרשומות השיחות מחודשים מאי-יוני 2002, שם העלו רואי החשבון תהיות בדבר העברת מיליוני שקלים מחברת בת של אפקון אלקטרו מכניקה לחשבונה של קדי. בתגובה לפניות רואי החשבון אמנם ענה יגרמן כי העברות הכספים בוצעו על-בסיס המנגנון התשקיפי, אלא שהסבר זה לא הניח את דעתם, ובפרט את דעתו של רו"ח ישראלי (ת/455). רו"ח ישראלי דרש חוות דעת משפטית בעניין אלא שיגרמן לא מילא אחר בקשתו והוא לא הציג חוות דעת משפטית באשר להעברות כספים אלה, הגם שבשלבים שונים במהלך המשפט טען כי הסתמך על חוות דעת שכזו (פסקאות 950 ו-1110 להכרעת הדין). בהקשר זה מן הראוי עוד להזכיר כי לשיטתו של יגרמן עצמו, רו"ח ישראלי הוא עד נעדר אינטרס שיש ליתן לעדותו משקל רב. רו"ח ישראלי העיד במפורש כי להבנתו את הדברים בזמן אמת, לא ניתן היה להחיל את המנגנון התשקיפי על החברות המחזיקות בפויכטונגר תעשיות (פרוטוקול הדיון מיום 24.12.2005, בעמ' 3623-3622; 3638-3636).