דיון והכרעה – חלק כללי
146. הגענו לשלב שבו עלינו להכריע בערעורים שלפנינו. בניגוד לעמדת יגרמן – איננו סבורים שהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי חסרה באופן שלא איפשר ליגרמן להתמודד עם הממצאים שהובילו להרשעתו. נציין כבר עתה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפורט ומבוסס ברמה הנדרשת. על כן, נפנה לבחון את טענות המערערים לגופן.
147. את הדיון בשלב זה נחלק למספר פרקים. נפתח בבחינת סוגיות עקרוניות שהתעוררו במרוצת ההליכים אשר יש בהן כדי להשליך על ההכרעה במספר אישומים. סוגיות אלה הן: פרשנות המושג "נושא משרה" ובחינת הטענה לפיה יגרמן שימש כנושא משרה בחברות הקבוצה; האופן שבו יש לפרש את המושג "שליטה" בדינים הרלוונטיים, לרבות השאלה האם התקיימה שליטה בפועל בסוגיות שבמחלוקת; ולבסוף – שאלת מעמדו של יצחק שנהב כעד, ובאופן ספציפי – האם שימש למעשה כעד מדינה. לאחר שנכריע בסוגיות אלה, נבחן את הטענות שהועלו ביחס לכל אחד מהאישומים שעליהם נסבה הכרעת הדין. במסגרת שלב זה נדון בשאלות עקרוניות נוספות, כדוגמת הצורך להוכיח את היסוד שעניינו כוונה לשלילת קבע בעבירה של גניבה בשליחת יד. לבסוף, נדון בטענות הצדדים ביחס לעונשים שהוטלו על המערערים בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. במאמר מוסגר נזכיר כי שלוש הסוגיות העקרונות שיידונו על-ידנו להלן נדונו כסוגיות "רוחביות" גם על-ידי בית המשפט המחוזי. כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי דן גם בסוגיה רוחבית נוספת, שעניינה מערכת
--- סוף עמוד 56 ---
היחסים הכספית שבין יגרמן לבין המערערים והשלכותיה של מערכת יחסים זו. מאחר שהצדדים לא התמקדו בהיבט זה בערעורים לפנינו, לא ראינו לייחד לסוגיה זו פרק נפרד, והטענות הנוגעות לכך יידונו, ככל שיהיה בכך צורך, במסגרת ההתייחסות לאישומים גופם.
148. בטרם נידרש לסוגיות לגופן, יש לשוב ולהזכיר מושכלות יסוד שילוו אותנו לאורך הדיון כולו. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים שבעובדה ובקביעות מהימנות אותם קבעה הערכאה הדיונית הנהנית מן היתרון שבהתרשמות הבלתי אמצעית מן העדים וממכלול הראיות. התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות היא מצומצמת למקרים החריגים בהם קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אינן מתקבלות על הדעת, כאשר גלוי כי נפלה שגגה מהותית ובולטת בקביעות בית המשפט, או כאשר מתגלות סתירות היורדות לשורשו של עניין ולא ניכר שנתנה הערכאה הדיונית את דעתה עליהן (ראו למשל: ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 27 והאסמכתאות הנזכרות שם (31.12.2008) (להלן: עניין הורוביץ)). כך, "אפשרותה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות ולהסיק מהן מסקנות בעניינים של מהימנות, מצדיקה כי בית המשפט שלערעור ימשוך ידו מהתערבות בממצאיה, למעט במקרים חריגים" (ראו: ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (1.9.2009)). על המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, ניתן למנות מקרים שבהם למשל מבוססים ממצאי הערכאה הדיונית על ראיות שבכתב. במקרים אלו לא נהנית הערכאה הדיונית מיתרון כלשהו בהתרשמותה מן הראיות על-פני ערכאת הערעור. מקרים חריגים נוספים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים הם: כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהיגיון; או כאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של העדויות על ידי הערכאה הדיונית; או כאשר מוצגות לערכאת הערעור עובדות ממשיות לפיהן לא היה באפשרותה של הערכאה הדיונית לקבוע את הממצאים שאותם קבעה (ראו למשל: שם, בפסקה 31; ע"פ 193/14 נסראללה נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (26.10.2014); ע"פ 7590/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (27.11.2013); ע"פ 8279/11 מור נ' מדינת ישראל, פסקה 70 (1.7.2013); ע"פ 4029/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 54 (10.7.2012); ע"פ 6809/09 מלינובסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (31.3.2011)).