374. על-כן, מקובלות עלינו קביעות בית המשפט המחוזי, לפיהן לא היה בכוחו של המנגנון התשקיפי כדי להכשיר את העברות הכספים, וכי יגרמן עצמו לא האמין בכנות
--- סוף עמוד 158 ---
ובתום לב באפשרות הזו. למצער, יגרמן עצם את עיניו ביחס לחשדות שהתעוררו בעניין זה.
האישום השני
375. במסגרת האישום השני הורשעו יגרמן, גבעוני והבי בעבירות דומות לאלה שנדונו לעיל במסגרת האישום הראשון – עבירות גניבה בידי מנהל, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ועבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד. בנוסף, השלושה הורשעו גם בעבירת דיווח, על-פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. כזכור, השלושה הורשעו בעבירות אלה בגין העברת "מקדמה" בסך 10 מיליון שקל מאפקון התקנות ושירותים לחשבונה של משב, ברקע העברת פעילות מיזוג האוויר של אפקון התקנות ושירותים למשב. זאת, עוד בטרם אושרה העברת הפעילות כנדרש. במסגרת אישום זה נדונו גם שבע משיכות כספים מחשבונה של משב – בסך של 12,700,000 שקל – לחשבונות קדי, חייל ויסקל.
האישום השני – ערעורו של יגרמן
376. עיקר טענותיו של יגרמן הנוגעות לאישום זה הן טענות כנגד קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית באשר למשיכות הכספים. יצוין כי גם במסגרת האישום דנן חוזר יגרמן על טענות דומות או זהות לאלה שנטענו על-ידו במסגרת האישום הראשון ונדחו כאמור לעיל. משכך, במסגרת הדיון באישום הנוכחי לא ראינו מקום לשוב ולדון בנפרד בטענותיו של יגרמן, לפיהן: הוא איננו "נושא משרה" בקבוצה; הוא איננו "מחזיק כדין" בכספים; וכי לא היתה לו כוונה לשלול את הכספים שלילת קבע מבעליהם. טענות אלה נדונו לעיל בהרחבה רבה ואיננו מוצאים לנכון לחזור על הדברים. בנוסף טוען יגרמן כי העברות הכספים לחייל ויסקל לא דרשו הליכי אישור מיוחדים ולא צריך היה לסווגן כעסקה עם בעלי עניין, זאת מהטעם שלגבעוני ולהבי לא היתה זיקה עודפת ליסקל ולחיל על-פני משב שיש בה כדי להצדיק הליכי אישור שכאלה.
377. נפתח בקביעה כי לא מצאנו ממש בטענותיו של יגרמן כי העברות המקדמות למשב לא עלו כדי "עסקה חריגה". הקביעות של בית המשפט המחוזי בנושא זה מקובלות עלינו, מה גם שטענותיו של יגרמן בעניין זה היו כלליות ולא מבוססות (טענות ההסתמכות של המערערים על חוות דעת משפטית בהקשר זה יידונו להלן, בפרק שיבחן את טענות ההסתמכות של המערערים על ייעוץ משפטי כמכלול). הוא
--- סוף עמוד 159 ---
הדין ביחס לטענות הנוגעות להליכי האישור הנדרשים להעברות הכספים לחייל וליסקל. לא התרשמנו כי בהחזקות של גבעוני ושל הבי במשב יש כדי להשפיע בנסיבות העניין על בחינת הזיקה העודפת שלהם ליסקל ולחייל. יש להזכיר, בהקשר זה, את התפיסה הכוללת של המערערים שניהלו את החברות כקבוצה אחת, ואת קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי עסקאות רכישת החברות יצרה מערכת "מורכבת וממונפת", אשר כללה החזקות צולבות, שימוש במשאבים של חברה אחת לרכישת מניות בחברה אחרת והענקת אופציות אשר יצרו חוסר ודאות בדבר אחזקות החברות ונכסיהן. לפיכך, יש לדחות את טענותיו של יגרמן גם בהקשר זה.
378. כפי שצוין, טענותיו המרכזיות של יגרמן באישום דנן מופנות נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לשלושה סכומים שאין חולק כי נמשכו ממשב, אלא שלטענת יגרמן, היתה לו זכות לקבלת הכספים: האחד, סך של 4,000,000 שקל, לגביו טוען יגרמן כי היה זכאי לקבלו ממשב בגין שתי העברות קודמות שבוצעו מקדי למשב; השני, סך של 3,306,000 שקל, לגביו טוען יגרמן כי היה זכאי לקבלו בגין תשלום חובהּ של משב לברידג' על-ידי קדי; השלישי, סך של 1,600,000 שקל, לגביו טוען יגרמן כי היה זכאי לקבלו בגין העברה קודמת שבוצעה מקדי למשב.
379. אמנם כבר ציינו לעיל בהרחבה את ההלכה הנוהגת לפיה אין בית משפט זה נוהג להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אלא במקרים החריגים המפורטים לעיל. ואולם, נראה כי במסגרת הדיון באישום הנוכחי ראוי לשוב ולהזכיר את הדברים, שכן משנדחו עיקר טענותיו של יגרמן כנגד הרשעתו בעבירות המנהלים והגניבה במסגרת האישום הראשון, נדמה כי הערעור כנגד הרשעתו באישום השני נותר רובו ככולו "ערעור עובדתי". כאמור, מושכלות יסוד הם כי הליך הערעור אינו מיועד לפתיחתו מחדש של ההליך הדיוני, וכי התשתית העובדתית הדרושה להכרעה נקבעת בערכאה הראשונה, בעוד שערכאת הערעור מעבירה תשתית זו תחת שבט ביקורתה. כך נעשֶה להלן. בטרם נדון באופן פרטני בתשתית הראייתית עליה נסמך בית המשפט המחוזי באשר לכל אחד מן הסכומים העומדים ביסוד ערעורו של יגרמן באישום זה, ראוי כי תובא במלואה קביעתו העובדתית הנחרצת של בית המשפט באשר לטענות אלה בכללותן:
"אינני מקבל את גרסתו של יגרמן לפיה קדי תמיד הייתה ביתרת זכות מול משב וכספי משב הועברו לקדי רק לאחר שהוצאו כספים מקדי עבור משב. גרסה זו מנוגדת לכל המצגים שהציג יגרמן הן לרואי החשבון והן לחוקרי הרשות בהם התייחס ליתרת קדי בספרי החברה כהלוואה.
--- סוף עמוד 160 ---
מה יכול להיות הטעם להציג, בזמן אמת, מצג לפיו קדי חייבת למשב כספים, כאשר יגרמן ידע לכאורה כי המצב הפוך (פסקה 1370 להכרעת הדין. ההדגשות במקור).
380. באשר לסכום של 4,000,000 שקל; מקובלת עלינו עמדת המדינה, הנסמכת על נימוקי בית המשפט המחוזי, לפיה מקור הסכום שהועבר מקדי למשב הוא בכספים שהועברו מפויכטונגר השקעות עבור משב, ובינו לבין הסכום שנמשך ממשב לאחר מכן אין כל קשר. קביעה זו נסמכת על תרשומת מזמן אמת שערך שנהב ביום 5.12.2001 באשר להסבר שנתן לו יגרמן: "עם הפקדת השיקים ע"י טל נמסר לנו לזכות את פ.ה. ב-3 מיליון ואת חייל ב-1 מיליון..." (ת/1161). עוד נסמכת קביעה זו למשל על תיעוד מזמן אמת שערך בכרך באשר לתשובותיו של רגב – שלטענתו נמסרו מפי יגרמן עצמו – בנוגע להעברות הכספים מפויכטונגר השקעות: "בנה"פ [בנק הפועלים] דרש מיסקל הפקדת כספים בחשבונה. בהעדר מקורות ליסקל הפקידה משב 1.0 מיליון דולר לחשבון יסקל. בנה"פ איים במימוש הערבות של פ.ה. טל משך לחשבונו האישי מפ.ה. 1 מיליון דולר אותם העביר למשב. ביקש מרגב לרשום חוב של יסקל כלפי פ.ה. על מיליון דולר. הודעתי לרגב כי אני מתנגד לכך שכן זה מחייב החלטת דירקטוריון" (ת/1002). תמונה דומה עולה מתרשומת שערך בכרך לאחר שיחה טלפונית עם פריד, מנכ"ל יסקל, ממנה עולה בין השאר כי פריד ראה בסכום הנדון כ"חילוט ערבות בנקאית", מאחר שסכום זה ניתן למשב לאחר ששיקים שנתנה משב לבנק הפועלים כערבות נפרעו. עוד נתמכת קביעה זו בשוני בהסברים שנתן יגרמן להעברות הכספים לרואי החשבון של הקבוצה, לחוקרי הרשות לניירות ערך ולבית המשפט (ראו פסקאות 1342-1338 להכרעת הדין).
381. על-כן, אנו סבורים כי קביעת בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בחומר הראיות שהובא לפניו ונסמכת על העדויות שנשמעו לפניו. מאלה עולה כי ביום 30.11.2001 נפרע שיק בטחון שמסרה משב לפויכטונגר תעשיות. בעקבות זאת, הועברו ארבעה מיליון שקל מפויכטונגר השקעות לחשבונו הפרטי של יגרמן בבנק קונטיננטל, וכספים אלו נמשכו בהמשך מחשבון קדי – שנפתח באותם ימים במקביל להגבלת חשבונו של יגרמן – לפקודת משב. משכך, מקובלת עלינו מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה שתי העברות הכספים מחשבון קדי לחשבון משב, אינן קשורות לסכומים שנמשכו מחשבון משב בשלב מאוחר יותר.
382. באשר לסכום של 3,306,000 שקל; הצדדים אינם חלוקים בנוגע לעובדה שסך של 3,306,000 שקל שולם מכספם של גבעוני והבי, באמצעות קדי, לחברת ברידג' בע"מ (להלן: ברידג'), בגין טיפול בעסקאות רכישה שביצעה משב. בנוסף, הצדדים
--- סוף עמוד 161 ---
אינם חלוקים בנוגע לעובדה שבחודשים מאי-יוני 2002 שקלו גבעוני והבי לוותר על ההלוואה שהעניקו למשב בעצם התשלום לברידג' (להלן: אירועי מאי 2002) על-מנת למנוע הערת עסק חי במשב. בנקודה זו נפרדות דרכי הצדדים ונדמה כי כל אחד מהם מנסה להציג באופן שונה את "אירועי מאי 2002": לטענת המדינה, ככל שבחודשים מאי-יוני 2002 שקלו גבעוני והבי לוותר על חובהּ של משב, הרי שההגיון מחייב שבאותה עת לא ראה עצמו יגרמן כמי שכבר גבה את הסכום ומשך אותו לחשבון קדי בחודשים ינואר-פברואר 2002. עוד נטען כי לא ברור מכוח מה ביקש יגרמן לקבל לידיו סכום כסף שמקורו אינו בכספיו שלו, אלא בכספיהם של גבעוני והבי, שיתכן שכלל לא ביקשוהו בחזרה. מנגד, לטענת יגרמן, מאחר שבמועד הרלוונטי טרם התקבלה אצל גבעוני והבי ההחלטה האם לקחת על עצמם את החוב, הרי שלא דיווח לרואי החשבון בזמן אמת על ההתחשבנות המלאה בין משב לבין קדי. אכן, לא ברור הכיצד מתיישבת העובדה שבחודשים מאי-יוני 2002 שקלו גבעוני והבי לקחת על עצמם את החוב כדי למנוע הערת עסק חי ממשב, בעוד שמשיכות הכספים ממשב בוצעו קודם לכן, בחודשים ינואר-פברואר 2002. המסקנה לפיה יגרמן לא היה זכאי למשוך את הכספים ממשב עולה גם מהסבריו המאוחרים לרואי החשבון כי העברות הכספים נועדו לתשלום שכר טרחתו שלו, ולא בגין התשלום לברידג' (פרוטוקול הדיון מיום 22.12.2010, בעמ' 5796-5795).
383. ממילא, מקובלת עלינו עמדת המדינה, לפיה אפילו היה זכאי יגרמן לקבלת הכספים – ואיננו סבורים שכך הדבר – הרי שלא היה רשאי לעשות דין לעצמו בנטילתם בלא שדיווח לגורמים הרלוונטיים. כך, יפים במיוחד הדברים שנאמרו על-ידי בית המשפט המחוזי במהלך חקירתו הנגדית של יגרמן לנוכח הסבריו בעניין זה:
"כבוד השופט ח' כבוב: יגרמן, זה נראה שאתה מסביר את זה עכשיו לכיתת תלמידים, בינך לבין עצמך כל הזמן התלבטת ולא שיתפת את כל האנשים שנוגעים בדבר.
...
ת [יגרמן]: את מי מהם? מי האנשים?
כבוד השופט ח' כבוב: את כל הנוגעים בדבר, את כל הנוגעים בדבר כאילו הם לא חלק. אתה התלבטת בינך לבין עצמך איך רושמים ואיך עושים את זה, ומבחינה חשבונאית ומבחינת העתיד של החברה וכו' וכו', אבל הנוגעים בדבר כאילו הם, בסדר, כי אתה מבין יותר מהם ואתה תעשה עבורם את העסקה הטובה ביותר, ואתה
--- סוף עמוד 162 ---
תחליט עבורם, ואתה אפילו לא תספר לרואי החשבון שלהם מה אתה עושה.
ש [עו"ד קורין]: ולא למנהל הכספים.
ת [יגרמן]: לא, לא, אני לא, לא אספר לרואה החשבון שלהם, אדוני. הנוגעים בדבר זה גבעוני ו...
כבוד השופט ח' כבוב: כן?
ת [יגרמן]: ... אני בהחלט תכננתי את העסקאות, כל הדברים האלה הם נעשו כשהסברתי את הדברים האלה מראש, לרבות האפשרויות, לאדונים לגבעוני והבי, במקרים ספציפיים שהיו רלוונטיים, לא במקרה הזה – היו סוגיות שכיוון שמר פלד היה נושא משרה בחברה, ההתייעצות והדיווח היה גם למר פלד, כאשר בכל המקרים האלה אדוני, לפי דעתי, חסר מאוד, זה, אני מקווה שזה גם יושלם, זה חסרה העדות של גבי הייק" (פרוטוקול הדיון מיום 22.12.2010 בעמ' 5799-5798).
384. על-כן, אין בידינו לקבל את טענתו של יגרמן בעניין זה ולא מצאנו כי נפלה שגגה בהרשעתו במסגרת האישום השני באשר לסכום של 3,306,000 שקל.
385. באשר לסכום של 1,600,000 שקל; הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי בטרם נמשכו מרבית הכספים ממשב, ביום 21.1.2002 העבירה קדי למשב סך של 1,600,000 שקל. לטענת יגרמן, בגין העברה זו היה זכאי למשוך את החזר הסך האמור. דין טענתו של יגרמן להדחות גם באשר לעניין זה. קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לסכום זה נסמכת על עדותו של שנהב ורישומי הנהלת החשבונות, מהם עולה כי הסכום שהעבירה קדי למשב הופקד רק לאחר שסך של 1,650,000 שקל הועבר בהוראת יגרמן ממשב לחייל. בעדותו, קשר שנהב בין שני סכומים אלו:
"ש [עו"ד קורין]: תסביר לנו איך צמח החיוב הזה של 50,000 לקדי?
ת [שנהב]: בכרטיס של חיל, בת/1153 זה בחלק התחתון, רואים את הכרטיס של חיל בחלק התחתון. ורואים בשורה השניה שקדי קיבלה 1,650,000 ש"ח, ובצ'ק הזה יש תשלום למשב תעשיות על 1,600,000 ש"ח. היא מחזירה ונאמר לנו שהצ'ק הזה שחוזר הוא על חשבון חיל, ולכן מופיע בדיוק שורה אחרי זה 1,650,000 פחות 1,600,000 זה 50,000.
--- סוף עמוד 163 ---
...
ת [שנהב]: חיל החזירה לי 1,600,000. לכן זה גם נרשם בחיל שהחזירו 1,600,000 ולכן נוצר פער של 50,000 שקל.
ש [עו"ד קורין]: והפער הזה נשאר בכרטיס חיל?
...
ת [שנהב]: כן, אבל אחר כך מופיע באותו כרטיס, שורה אחרי ה-1,650,000 מופיע חיל החזירו כאילו יום אחרי זה עוד 50,000, ואז יש ביטול של הקבלה של ה-50,000 והחזרה של החוב של ה-50,000 למקום אחר. שזה מופיע בכרטיס של קדי, 50,000.
ש [עו"ד קורין]: זאת אומרת קדי לקחה על עצמה את החוב של חיל?
ת [שנהב]: נכון.
ש [עו"ד חן]: של 50,000?
ת [שנהב]: של 50,000.
ש [עו"ד חן]: שנובע ממה?
ת [שנהב]: נובע מההפרש בין 1,650,000 ל-1,600,000"
(פרוטוקול הדיון מיום 17.10.2007 בעמ' 1734-1733).
386. משכך, קביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לסכום האמור נסמכת על התרשמותו הבלתי אמצעית מעדותו של שנהב, אותה מצא מהימנה. על-כן, לא מצאנו כי נפלה שגגה בקביעת בית המשפט ואין בידינו לקבל את טענתו של יגרמן בעניין זה.
האישום השני – ערעוריהם של גבעוני והבי
387. טענותיהם של גבעוני והבי באשר להרשעתם באישום השני זהות לאלה שנטענו ונדונו לעיל לעניין הרשעתם בעבירות שיוחסו להם באישום הראשון, לפיהן הם לא היו מודעים לתכלית העברות הכספים והלכו שבי אחרי יגרמן. קביעותינו במסגרת האישום הראשון, באשר למודעותם הפלילית של השניים, הנלמדת באופן ישיר הן מחתימותיהם והן מן התפקידים בהם נשאו, יפות גם באשר לאישום דנן. כך גם נכונה ההבחנה בין
--- סוף עמוד 164 ---
רמת מעורבותם השונה של השניים בענייני הקבוצה, משאין מחלוקת כי מעורבותו של הבי בניהול היתה פחותה מזו של יתר המעורבים בפרשה. על אלו ניתן להוסיף את העדויות שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי בהקשר הנוכחי, מהן עולה למצער כי גבעוני והבי עצמו את עיניהם מלראות ולהבין את שנעשה בקבוצה חרף נורות האזהרה שנִצבו לפניהם. כך למשל, שנהב העיד בחקירתו ברשות לניירות ערך על הפתעתו בגילוי משיכות הכספים ועל הגורמים שאותם עדכן במתרחש (נ/10):