--- סוף עמוד 38 ---
מסידי ובאשר לכך שההסכם בין בסט בית לבין ס.נ. הוא הסכם פיקטיבי. לחלופין, יגרמן טוען כי גם אם יישארו על כנן כל הקביעות וההכרעות של בית המשפט המחוזי בעניין זה, עדיין ניתן יהיה להרשיעו, לכל היותר, בניסיון לגניבה מפויכטונגר תעשיות במסגרת אישום זה, וזאת מאחר שמקופתה של פויכטונגר תעשיות לא נגרעו בסופו של דבר כספים בפועל כתוצאה ממתן הערבות.
85. אשר לעבירת הגניבה בגדרו של האישום השביעי, יגרמן טוען כי שיק של חברה המצויה בהקפאת הליכים אינו "דבר הניתן להיגנב", בשים לב לכך שבמצב דברים זה השיקים מאפשרים רק הגשת הוכחת חוב נגד החברה. יגרמן מוסיף וטוען כי כוונתו הייתה שהשיקים לא ייפרעו (וכך גם הבינו את הדברים האחים מימון), ועל כן לא ניתן לייחס לו כוונה לשלול את הכספים שלילת קבע. לבסוף, יגרמן טוען כי לא ניתן להרשיעו בעבירה של גניבה בידי מנהל, בשים לב לכך שהשיקים הועברו לידיו לאחר שפויכטונגר תעשיות נכנסה להקפאת הליכים, ומכאן שבעת הזו כבר לא ניתן לייחס לו מעמד של "מנהל". טענה דומה מפנה יגרמן גם כנגד הרשעתו בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד בגדרו של אישום זה.
86. טענותיו של יגרמן ביחס להרשעה בעבירות של עובדים ומנהלים כלפי התאגיד – יגרמן טוען כי אם תישאר הרשעתו בעבירות הגניבה על כנה, הרי שאין עוד הצדקה להרשיעו בעבירות של עובדים ומנהלים בתאגיד (לפי סעיף 424 לחוק העונשין) באותם אישומים. יגרמן מבסס טענתו זו על קביעתו של בית המשפט המחוזי עצמו לפיה אין מקום להרשיע נאשם בעבירה אם בהתבסס על אותה מסכת עובדתית הוא הורשע בעבירה חמורה יותר (בפסקה 1847 להכרעת הדין). מכל מקום, יגרמן סבור שלא היה מקום להרשיעו בעבירות של עובדים ומנהלים בתאגיד בפרשה זו בשים לב לנתונים הבאים: לכך שלא נקבע באופן מחייב מה היה תפקידו בתאגיד; לעובדה שהוא לא שימש כעובד באף אחת מחברות הקבוצה; וכן בשים לב לכך שלטענתו לפויכטונגר תעשיות הייתה יכולת לקיים את מלוא התחייבויותיה.
87. טענותיו של יגרמן בנוגע להרשעתו בעבירות דיווח באישומים העשירי עד השנים-עשר – יגרמן טוען שבית המשפט המחוזי שגה בכך שהרשיע את המערערים באישומים העשירי, האחד-עשר והשנים-עשר בעבירת הדיווח הקבועה בסעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך. יגרמן טוען כי סעיף 53(א)(4) כולל שתי חלופות עובדתיות: הראשונה – אי-קיום חובת דיווח; השנייה – גרימה לכך שדו"ח אשר הוגש יכלול פרט מטעה. לטענתו, הרשעתו של בית המשפט המחוזי את המערערים לפי סעיף זה התבססה על חלופה עובדתית שאינה קיימת בסעיף – גרימה להפרה של חובות דיווח. בנוסף לכך,