"העלת שאלות קשות שלא היו ידועות לי ונודעו לי לאחר פנייתו של איציק ומכתבך" (שם).
403. בית המשפט המחוזי קבע כי "איציק" שאליו התכוון פלד הוא יצחק איסטריק, וכי תשובתו של פלד בישיבה זו תומכת בעדותו של איסטריק באשר לפניותיו
--- סוף עמוד 171 ---
המוקדמות לפלד בנוגע להעברות הכספים. יצוין כי בכך נדחתה טענתו של פלד לפיה "איציק" שאליו התכוון הוא רו"ח (יצחק) ראט, אשר פנה אליו בכתב רק ביום 29.5.2002 (ת/1039). מקובלת עלינו בעניין זה קביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית, ואולם, ראוי לציין כי משקלה של ראיה זו איננו גבוה, משאין היא "ראיה קונקלוסיבית", כפי שקבע בית המשפט (פסקה 1476 להכרעת הדין). ראשית, בית המשפט קבע כי ת/1039 עסק במינוי עורך דין לוועדת הביקורת שאיננו מייצג את בעלי העניין, במעמדו של יגרמן בקבוצה כבעל עניין ובאישורים הנדרשים לעסקאות עם יגרמן באופן כללי. שנית, פלד התוודע למכתבו של ראט ביום 3.6.2002, כאשר שב מחו"ל, ובאותו מועד היו על שולחנו שני מכתבים נוספים הנוגעים לעניין הנדון – מכתבו של רו"ח שפי (ת/658) ומכתבם של עו"ד שטיין ועו"ד גיסין (ת/328). אכן, כפי שקבע בית המשפט, תשובתו של פלד מתיישבת יותר עם עדותו של איסטריק, לפיה פנה לפלד בעניין זה במסגרת פגישותיהם האישיות. לוּ היה מתכוון פלד למכתבו של רו"ח ראט הרי שהיה עונה לרו"ח שפי כי משיכות הכספים נודעו לו מ"המכתבים" – הן של רו"ח שפי, הן של רו"ח ראט והן של עו"ד שטיין ועו"ד גיסין – שאותם ראה ימים ספורים בטרם הפגישה, ולא מ"פנייתו של איציק" ו"מכתבך", בלשון יחיד המבחינה בין הפניות.
404. בנוסף, כפי שפורט לעיל (בפסקה 383), כאשר נשאל יגרמן בחקירתו הנגדית על-ידי בית המשפט מדוע לא עדכן את רואי החשבון בדבר העברות הכספים שהתרחשו כזכור בחודשים ינואר-פברואר 2002, ענה יגרמן כי הגם שלא עדכן את רואי החשבון, הוא עדכן את מי שנתפסו בעיניו כ-"הנוגעים בדבר". לא למותר לשוב ולהביא מדבריו של יגרמן בעדותו:
ת [יגרמן]: לא, לא, אני לא, לא אספר לרואה החשבון שלהם, אדוני. הנוגעים בדבר זה גבעוני ו...
כבוד השופט ח' כבוב: כן?
ת [יגרמן]: ... אני בהחלט תכננתי את העסקאות, כל הדברים האלה הם נעשו כשהסברתי את הדברים האלה מראש, לרבות האפשרויות, לאדונים לגבעוני והבי, במקרים ספציפיים שהיו רלוונטיים, לא במקרה הזה – היו סוגיות שכיוון שמר פלד היה נושא משרה בחברה, ההתייעצות והדיווח היה גם למר פלד, כאשר בכל המקרים האלה אדוני, לפי דעתי, חסר מאוד, זה, אני מקווה שזה גם יושלם, זה חסרה העדות של גבי הייק"
(פרוטוקול הדיון מיום 22.12.2010 בעמ' 5799-5798).
405. כמו כן, לפני בית המשפט המחוזי הציגה המדינה שיק על סך 410,000 שקל שהופקד ביום 21.4.2002 בחשבונו של פלד מחשבונה של קדי. בית המשפט קבע כי יש
--- סוף עמוד 172 ---
בכך כדי להצביע על פריכוּת – לכל הפחות – בעדותו של פלד באשר למועד שבו נודע לו על קדי ועל קשריה ליגרמן. מקובלת עלינו קביעתו של בית המשפט בעניין זה. אכן, טענותיו של פלד כי הוא התוודע לקדי ולקשריה בתחילת חודש יוני 2002, וכי הוא לא בחן לעומק את פרטי ההפקדה, הן תמוהות ואינן מתיישבות עם ההגיון, במיוחד לנוכח סכום הכסף הגדול שהועבר, ולנוכח העובדה שהוא היה מודע למצוקותיו הכספיות של יגרמן בתקופה הרלוונטית. לכן, לכל הפחות בחר פלד לעצום את עיניו באשר למקור הכספים ונמנע מלפנות ליגרמן במועד זה ולשאול אודות זהותה של קדי.
406. על כל אלו יש להוסיף את המנעותו של פלד מלבדוק ולברר הכיצד מוחזרים כספי ההלוואה שניטלה מבנק הפועלים, במיוחד לנוכח מעורבותו הרבה בנוגע להסדר החזרת ההלוואה (נוכחותו בפגישות המכריעות בבנק הפועלים נלמדת מת/153-152; פלד נכח גם בפגישה שנערכה ביום 3.9.2001, בה הובהר כי רכישת משב ופויכטונגר תעשיות תמומן על-ידי גיוס כספים מהציבור (ת/48); יגרמן אף העיד כי פלד נכח בפגישה אצל עו"ד חורש בנוגע להתנהלות מול בנק הפועלים, שהוגדרה על-ידי יגרמן כ"אחת הפגישות היותר משמעותיות לאורך הפעילות" (פרוטוקול הדיון מיום 11.3.2010 בעמ' 5339)). מקובלת עלינו קביעת בית המשפט המחוזי כי לנוכח העובדה שפלד ידע כי גיוס הכספים מהציבור מתעכב בעוד שהבנק דורש את החזר ההלוואה בלוחות זמנים קצרים, למצער עצם פלד את עיניו ולא פנה לשאול איש מהיכן מזרימים בעלי השליטה עשרות מיליוני שקלים שהיו צריכים להגיע ממקורות הקבוצה לצורך החזר ההלוואה.
407. לבסוף, ביום 26.2.2002 שלחו עו"ד שטיין ועו"ד גיסין מכתב לעו"ד חורש, בו נמסר מידע לפיו נמשכים כספים מפויכטונגר תעשיות לשם כיסוי ההתחייבויות לבנק הפועלים. בהודעתו לפני הרשות לנירות ערך חזר וציין פלד כיצד נעזר בעו"ד חורש בליווי שוטף בכל פעילות הקבוצה, וכי הִנחה את עו"ד חורש "מתחילת הדרך שבכל פעם שיש חשש למעבר על החוק תפקידו להבהיר ולהתריע ולהזהיר" (ת/4ב). חרף דברים אלו, וחרף העובדה שפלד ועו"ד חורש נפגשו עוד באותו היום שבו קיבל עו"ד חורש את המכתב (בהתאם ליומנו של פלד. ת/1286), הכחיש פלד כי עו"ד חורש מסר לו את המכתב או דיווח לו אודותיו. אכן, משלא הביא פלד את עו"ד חורש לעדות, קשה לקבוע ממצא פוזיטיבי בעניין זה. ואולם, כאמור לעיל, אי-העדתו של עו"ד חורש פועלת לחובתו של פלד, וממילא – בכל הזהירות המתבקשת – קשה לדמיין הכיצד לא הוזכר בשיחתם של השניים מכתב ובו מידע כה דרמטי כאשר נפגשו באותו היום שבו התקבל המכתב.
--- סוף עמוד 173 ---
408. על-כן, בהתאם לכל הראיות והעדויות שהובאו לעיל, אנו סבורים כי המדינה עמדה בנטל המוטל עליה, והוכיחה כי למצער עצם פלד את עיניו לנוכח נורות האזהרה שהוצבו לפניו באשר להעברות הכספים מושא האישומים הראשון והשני, החל מהרבעון הראשון של שנת 2002. משכך, אין בידינו לקבל את טענותיו של פלד כנגד הרשעתו באישום השלישי, ומקובלות עלינו קביעות בית המשפט המחוזי בעניין זה. בשולי הדברים יצוין כי מאחר שאין חולק באשר למודעותו של פלד למשיכות הכספים החל מחודש יוני 2002, לא ראינו לנכון להתייחס במסגרת הדיון הנוכחי לראיות ולעדויות שנשמעו לפני בית המשפט בקשר למודעותו של פלד למשיכות הכספים לאחר הרבעון הראשון של שנת 2002.
האישומים הרביעי והחמישי
409. עניינם של אישומים אלו, אשר נדונו במאוחד על-ידי בית המשפט המחוזי, הוא הוצאת ערבויות בסכומים משמעותיים מפויכטונגר תעשיות, להבטחת עסקאות בין מיאב (שבשליטת גבעוני) ובסט בית (שבשליטת הבי), לבין צדדים שלישיים. למען הבהירות נזכיר את עיקרי הדברים.
410. האישום הרביעי נסב סביב הסכם שנחתם בין בסט בית לבין ס.נ. תעשיות קרטון ואריזה בע"מ, חברה פרטית בשליטתו של קובי סידי, שבינו לבין יגרמן היה קיים קשר עסקי וידידותי. בהסכם צוין כי בכוונת ס.נ. היה להקים מבנה תעשייתי נוסף, בכפוף להשלמת משא ומתן עם צדדים שלישיים, וכי בסט בית תהיה זו אשר תבנה את המבנה, ככל שיוחלט על בנייתו. כמו כן נקבע כי בכפוף לכך, מוכנה ס.נ. להעביר מקדמה בסך של 3,000,000 שקל לבסט בית, בכפוף לכך שתינתן ערבות בנקאית למקדמה האמורה. בסט בית התחייבה למסור ערבות בנקאית כאמור מצד פויכטונגר תעשיות. בהתאם להסכם, הוצאה ערבות בנקאית על-ידי פויכטונגר תעשיות, בו הופיעה בסט בית כנערבת וס.נ. כמוטבת. המקדמה בסך של 3,000,000 שקל חולקה למספר שיקים, כאשר רק סכום של 500,000 שקל הופקד לבסט בית, והיתר הופקדו לחברות אחרות – חברה הקשורה לעסקה עם יסקל וחברה פרטית שהבי נמנה עם בעלי מניותיה. חלק הארי של סכום המקדמה בסך של 2,004,000 שקל הוסב לאפקון התקנות ושירותים ביום 7.2.2002, כאשר באותו יום נמסר סכום זהה מאפקון התקנות ושירותים לחשבונו הפרטי של סידי. מן העדויות בתיק התברר באופן חד-משמעי, כי אותו סכום למעשה הוחזר לסידי לשם השבת חובות אישיים של יגרמן כלפיו. הפרויקט עליו דובר בהסכם בין ס.נ. לבסט בית לא בוצע מעולם. בדצמבר 2002 ביקש סידי לממש את הערבות שניתנה לו על-ידי פויכטונגר תעשיות, ואולם כפי שצוין, הערבות האמורה
--- סוף עמוד 174 ---
בוטלה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קבע כי ס.נ. לא פעלה בתום לב ולפיכך מתקיימים החריגים המאפשרים לבטל את הערבות האמורה (בש"א 21203/02 הנזכר לעיל). בגין פרשה זו הואשמו גבעוני, הבי ויגרמן בעבירות של גניבה בידי מורשה, גניבה בידי מנהל (סעיף 392 לחוק), עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד (סעיף 424(1) לחוק), ועבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד (סעיף 425 לחוק). לטענת המדינה, ההסכם בין ס.נ. לבסט בית היה למעשה עסקה פיקטיבית, אשר מטרתה היחידה היתה העברת כספים ליגרמן, כאשר הערבה לכספים היא פויכטונגר תעשיות. על-פי הטענה, המערערים היו מודעים למצבה הכלכלי הקשה של בסט בית וידעו, או למצער יכלו לצפות, כי הערבות תמומש וכי פויכטונגר תעשיות תישא בתוצאות לכך. מנגד טענו המערערים כי כספי המקדמה שימשו לטובת קבוצת החברות, וכי ההסכם לא היה פיקטיבי כלל וכלל; מעולם לא התיימר להיות הסכם בנייה, אלא הסכם הלוואה בלבד. גבעוני, אשר אישר את הוצאת הערבות, טען כי הסתמך באופן מלא על יגרמן וכי האמין באמת ובתמים כי הסכם הבנייה עתיד לצאת אל הפועל. טענות דומות הועלו גם על-ידי הבי, אשר הגדיל וטען בתחילה כי חתימתו זויפה, ואולם לאחר מכן חזר בו מטענתו זו.
411. בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המדינה והרשיע את המערערים באישום זה. אשר למהות ההסכם בין ס.נ. לבסט בית, נקבע כי יגרמן עצמו הודה בכך שמדובר בהסכם מימוני ולא בהסכם לביצוע עבודות בניה, וכי הניסיון להלביש עליו כסות של הסכם מעשי נועד על מנת שהמנגנון התשקיפי, כפי שראה אותו יגרמן, יחול גם עליו. בית המשפט סיכם את הדברים וקבע כי: "יגרמן יצר הסכם כלאיים שמטרתו קבלת כספים מס.נ. באמתלת עבודות בנייה, שהצפי לביצוען לא רק שהיה בסימן שאלה לאורך כל הדרך, אלא שאף מתעוררת הסברה שלא היה קיים מעולם" (פסקה 1557 להכרעת הדין). כמו כן נקבע כי גבעוני והבי עצמו עיניהם מראוֹת שההסכם הוא בדיה, ופעלו בצוותא עם יגרמן לגניבת הכספים. אשר לשימוש בכספים קבע בית המשפט המחוזי, בהסתמך על עדותו של סידי ועל ראיות חפציות, כי עיקר הכספים שימש לשם החזר חובות של יגרמן לסידי, וכי גם אם לא הוּכחה מטרת השימוש בכל סכום וסכום, הרי שלשם הרשעה כל הנדרש הוא שיוכח כי השימוש שנעשה בכסף לא היה לצרכי פויכטונגר תעשיות, וכך היה. בית המשפט הרשיע בעקבות האמור את יגרמן, גבעוני והבי בעבירה של גניבה בידי מנהל לפי סעיף 392 לחוק, וכפועל יוצא מכך גם בעבירות האחרות בהן הואשמו, וזאת בהתאם לניתוח המשפטי שערך במסגרת האישום הראשון.
412. המסכת העובדתית שעמדה בבסיס האישום החמישי עסקה בהסכם מיום 17.3.2002 לבניית מרכז לוגיסטי בין יוניברסל מוטורס לבין מיאב. ההסכם האמור היה
--- סוף עמוד 175 ---
בהיקף כספי של 18 מיליון שקל, ובמסגרתו היתה זכאית מיאב לקבל מקדמות על חשבון שכר החוזה, בכפוף למתן ערבויות בנקאיות. מלכתחילה הוסכם בין הצדדים על מקדמה בסך של 2.5 מיליון שקל, ואולם נוכח קשיי מימון של מיאב ועודפי מזומנים מצד יוניברסל מוטורס, הם הסכימו על מקדמה נוספת בסך של 10 מיליון שקל, בתמורה להוזלת עלות העבודה. שתי המקדמות היו מותנות בהוצאת ערבויות בנקאיות, אשר ניתנו ביום 19.3.2002 מחשבונה של פויכטונגר תעשיות לטובתה של יוניברסל מוטורס, כאשר הערבות בשיעור של 2.5 מיליון שקל הוגדרה כ"ערבות מקדמה", והערבות בסך של 10 מיליון שקל הוגדרה כ"ערבות ביצוע". מתוך מלוא הסכום שהועבר למיאב, 9 מיליון שקל הועברו לקדי. ביום ההעברה הועבר מחשבון מיאב סכום של 750,000 שקל לחשבונו של יגרמן, וכמו כן הועבר סך של 300,000 שקל לגבעוני, כהחזר הלוואת בעלים. הערבויות האמורות מומשו בסופו של דבר על-ידי יוניברסל מוטורס, על אף ההתנהלות הפגומה שהביאה להוצאתן, וזאת לאחר קיום הליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בש"א 16920/02 הנזכר לעיל). בשלב מסוים נכנסה פויכטונגר תעשיות להקפאת הליכים עקב אי-יכולתה לעמוד בחובותיה, כאשר הערבויות המדוברות היו אלמנט חשוב בדרך לכך. בהתבסס על עובדות אלו, הואשמו גבעוני ויגרמן בעבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, וכן באי-דיווח המהווה הפרת הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך (עבירה לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך). לטענת המדינה, לא היה כל קשר עסקי בין פויכטונגר תעשיות ליוניברסל מוטורס. גבעוני ויגרמן ידעו כי מיאב לא תעמוד בהתחייבויותיה וכי פויכטונגר תעשיות תֵאלץ לכסות את חובה של זו כלפי בנק הפועלים, שהוציא את הערבות לטובת יוניברסל מוטורס. המדינה טענה כי יש לדחות את טענת ההסתמכות על המנגנון התשקיפי ביחס להוצאת הערבות, וכי למעשה מדובר היה בעסקה חריגה של חברה ציבורית עם בעלי השליטה בה, כאשר לבעל השליטה עניין אישי בעסקה, ולפיכך היה על העסקה לעבור את מנגנוני האישור הנדרשים. לעומת המדינה טענו המערערים כי המנגנון התשקיפי מאפשר את הוצאת הערבות, וכי הכספים שהתקבלו כמקדמות והועברו לקדי נועדו לתמוך בקבוצת החברות כולה.
413. גם ביחס לאישום זה העדיף בית המשפט המחוזי את עמדת המדינה באופן מובהק על פני זו של המערערים. על סמך הראיות שהוצגו לפניו, קבע בית המשפט כי הוצאת הערבות היתה עסקה ממנה הרוויח יגרמן באופן אישי, וכתוצאה מכך גם לגבעוני היה עניין אישי בעסקה, בשל המערכת הכספית הפרטית בין השניים. עוד הוכח, כך נקבע, כי 300,000 שקל הגיעו לכיסו של גבעוני באופן אישי. סכומים נוספים הגיעו ליגרמן באופן אישי או הועברו לבנקים כדי לפרוע ערבויות אישיות של גבעוני ויגרמן. מכל מקום, קבע בית המשפט המחוזי, הוכחת השימוש הפרטי בכספים הוא
--- סוף עמוד 176 ---
מעבר לנדרש, שכן עצם הוצאת הערבות מפויכטונגר תעשיות לטובת מיאב, בגין עסקה שלא היתה קשורה אליה, כמוה כהוצאת כספים ממש מפויכטונגר תעשיות למיאב. בית המשפט ניסח את הדבר בזו הלשון: