--- סוף עמוד 37 ---
80. יגרמן מוסיף וטוען שלא היה מקום להרשיעו בעבירות הגניבה באישום הראשון במתכונת של הטלת אחריות ישירה. יגרמן טוען שהוא עצמו לא קיים את יסודות העבירה במישור העובדתי, ובכלל זה הוא טוען שלא מתקיימים בעניינו התנאי של "מחזיק כדין" בכספים שהועברו וכן התנאי של "שליחת יד".
81. בנוסף לכך, יגרמן תוקף את הקביעה כי עבירות הגניבה חלה בעניינו לגבי כספים בהיקף של 35,000,000 שקל. יגרמן מצביע על כך שחלק מהכספים שנלקחו הוחזרו על-ידי המערערים בטרם נמשכו מחדש כספים אחרים, כך שלטענתו הסכום שנגרע מקופתן של החברות הציבוריות לא עלה בשום שלב על סך של 21,400,000 שקל.
82. טענה נוספת של יגרמן נוגעת לקביעה של בית המשפט המחוזי לפיה סכום של 725,000 שקל נותר באמתחתו ולא הוחזר. לטענתו, המדינה הסכימה לכתחילה שסכום בסך של 800,000 שקל לא נותר בכיסו, אולם היא חזרה בה מהצהרה זו בסיכומיה וטענה כי אמנם הוחזרו לבנק הפועלים כספים בסכום כאמור, אלא שלא יגרמן היה הגורם שהחזיר אותם. יגרמן תוקף עמדה זו, שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי, וטוען שהיא מהווה הרחבת חזית אסורה. לגופם של דברים, הוא מוסיף וטוען שאף גורם אחר לא טוען כי הזרים סכום זה לחשבון הרלוונטי.
83. אשר לעבירות הגניבה שיוחסו לו באישום השני, יגרמן טוען כי כל הכספים שהועברו ממשב לקדי ונדונו במסגרת אישום זה היו החזר של חוב של משב כלפי קדי, ועל כן לקדי הייתה זכות בתום לב לקבלת הכספים. יגרמן טוען שבית המשפט המחוזי לא קיים דיון מעמיק בכל אחד מהסכומים שהוצאו ממשב והועברו לקדי, ועל כן הוא מתקשה לתקוף את קביעותיו בעניין זה. עוד הוא טוען כי לא נערך דיון על-ידי בית המשפט המחוזי ביחס לכספים בסך כולל של 2,650,000 שקל שהועברו ממשב ליסקל ולחייל – ושגם ביחס אליהם הוא הורשע בעבירה של גניבה בידי מנהל במסגרת אישום זה. מכל מקום, כך נטען, לא הוכחה כוונה לשלול שלילת קבע איזה מהסכומים שעל בסיסם הורשעו המערערים בעבירות הגניבה בגדרו של האישום השני.
84. אשר לעבירת הגניבה שיוחסה לו באישום הרביעי, יגרמן טוען כי סכום של 2,004,000 שקל, שלגביו הורשע בגניבה במסגרת האישום הראשון, שימש בסיס להרשעתו גם במסגרת האישום הרביעי. על כן, הוא טוען כי יש לזכותו מעבירת הגניבה ביחס לסכום זה שהרי לא ניתן להרשיעו בגניבת אותו סכום פעמיים. בנוסף לכך, תוקף יגרמן את קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לשימוש שנעשה בכספים שהועברו